פרשת חיי שרה | תש"פ

בס"ד

"ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון… ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה…" (בראשית כג, א יט).

כתוב בזוה"ק, ששרה היא הגוף ואברהם הוא הנשמה, ומיתת שרה היינו מיתת הגוף, וזה חלק מתיקון האדם שממית את הרצון לקבל שבו. מערת המכפלה עניינה, שלאדם יש דבר אחד שהוא הרצון לקבל, ומוסיף ומכפיל על מה שיש לו את הרצון להשפיע. והיינו שמתקן את הרצון לקבל שבו לרצון להשפיע.

 (סעודת ליל שבת פרשת חיי שרה התש"ע)

"הנה אנכי נצב על עין המים, ובנות אנשי העיר יֹצאֹת לשאֹב מים. והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אֹתָה הֹכַחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדֹנִי" (שם כד, יג-יד).

ויש לבאר את עניין הסימן שתשקה הנערה גם אותו וגם את הגמלים, דהנה, רבנו בעל 'הסולם' זי"ע כתב שנביא קטן יכול להשפיע אור רק לאנשים גדולים, ונביא גדול יכול להשפיע אור אף לאנשים קטנים. וביאר בזוה"ק[1] את העניין שרבקה השקתה גם את הגמלים, שרבקה השפיעה אפילו לבחינה הבהמית של האדם, דהיינו למצב שהאדם עובד משום ששווה לו, נמצא שהייתה בחינתה כנביא גדול, וזהו התנאי שאליעזר התנה, כיוון שרצה נביא גדול.

"ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות, ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה… ולרבקה אח ושמו לבן, וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין." (שם, כב כט). ופירש"י  וז"ל: "וירץ – למה רץ ועל מה רץ, "ויהי כראות את הנזם", אמר, עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון", עכ"ל.

וקשה: איך ייתכן שלבן היה תאב לממון, הרי הוא היה אדם גדול, כי כל אדם שמוזכר בתורה היה אדם גדול, ואיך ניתן לפרש את העניין ש'נתן עיניו בממון'?

ויש לבאר: רבינו בעל 'הסולם' זיע"א פירש: 'זהב' נוטריקון זה – הב[2], ולפי"ז אפשר לפרש, שאליעזר השפיע לרבקה אור אלוקי[3] המאיר לתוך כלי הזהב דהיינו כלי הקבלה, ואין הכוונה כלל לממון גשמי, וכאשר ראה לבן שאליעזר השפיע לרבקה אור אלוקי, גם הוא חפץ בו.

 (טיש 'בואי כלה' שב"ק פרשת חיי שרה התשס"ו)

בהפטרה: "והמלך דוד זקן" (מלכים א א).

צריך להבין את עניין השייכות של ההפטרה לפרשתנו. יש שפירשו, משום שכתוב בה "והמלך דוד זקן", ואף בפרשתנו כתוב "ואברהם זקן", ויש בזה טעמים נוספים.

ויש לפרש: ישמעאל חשב שהוא צריך לרשת את אביו, אך אברהם לא רצה להוריש לו אלא ליצחק, כמ"ש "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", וכן שרה אמרה (בראשית כא י): "גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". ואותו עניין מובא גם בהפטרה, שאדוניהו חשב שהוא צריך לרשת את מלכות דוד אביו, אך דוד המלך רצה ששלמה המלך יירש אותו.

ויש לבאר את העניין ע"ד הפנימיות: אברהם הוא קו ימין ומידת החסד, ישמעאל הוא קליפת הימין (כפי שרואים במציאות, שבני ישמעאל לא הביאו שום חידוש לעולם, ובני עשו (עמי אירופה) הביאו את כל החידושים, משום שהם קו שמאל וכלי קבלה, וכיון שיש להם חסרונות הם ממציאים את כל ההמצאות שיש בעולם, כגון חשמל, מכונית, מטוס וכו', אך בני ישמעאל שהם קליפת ימין, וימין משמעותו שלימות, ממילא לא חידשו כלום בעולם משום שאין להם חיסרון שצריכים למלאותו), לכן הוא חשב שהוא יורש את אברהם כיוון שאף הוא קו ימין, אך לבסוף יצחק הוא זה שירש, משום שיצחק הוא קו שמאל, והיינו בחינת קבלה, כי אחרי קו ימין צריך קו שמאל, כלומר, שלאחר השלימות צריך חיסרון בכדי שיהיה כלי לקבל את  השלימות. וזה כמ"ש חז"ל: כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו', כי קודם האדם צריך ללמוד ע"מ להשפיע, ואח"כ האדם זוכה לדברים הרבה ונעשה כמעיין המתגבר וזוכה לסתרי תורה. נמצא, קודם צריך לעבוד בבחינת קו ימין שעניינו השפעה, ואח"כ בבחינת קו שמאל שעניינו קבלה. לכן, קודם היה אברהם שהוא קו ימין, ויורשו הוא קו שמאל שהוא יצחק.

וכך זה גם בהפטרה: אדוניהו הוא בחינת קו ימין, שהרי לאימו קראו חגית, מלשון מחוגה המשרטטת עיגול אשר מרמז על שלימות – קו ימין, לכן חשב שהוא יירש את דוד המלך שאף הוא בחינת קו ימין, שהרי ידוע שמשיח בן דוד הוא בחינת ימין, אך לבסוף שלמה המלך שהוא קו שמאל כמ"ש: "ותרב חכמת שלמה", ובחינת חכמה היא קו שמאל, גם מרומז בכך שלאימו קראו בת שבע, והיינו ז' הספירות התחתונות שהם מדרגות של קבלה – קו שמאל, הוא ירש את דוד המלך ע"ה, וזה משום שהשמאל יורש את הימין כנ"ל, שהסדר הוא שאחרי הימין בא גילוי השמאל.

(קידוש שב"ק פרשת חיי שרה התשס"ח)

"והיה העלמה היוצאת לשאוב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך. ואמרה אלי וגם אתה שתה וגם לגמליך אשאב, היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדני" (בראשית כד, מג-מד).

לפי הפשט הפירוש הוא: אם נערה משקה חיה שרגילה לשתות הרבה מים, ודאי שהיא בעלת חסד.

ע"ד הפנימיות יש לפרש: יצחק הוא האור, הנשמה, ורבקה היא הגוף. הגוף הוא ממשיך את אור החכמה. ונודע, שלפי גודל עביות הכלי כך הוא ממשיך אור זך יותר, כפי שרואים בגשמיות שכמה שהבור יותר עמוק צריך אור יותר חזק להאיר לתוכו. א"כ, לאור זך כיצחק צריך כלי עבה מאוד, ולכן, אם אותו כלי יכול להשקות, כלומר, להמשיך את האור והשפע גם לגמלים, דהיינו לבחינת הבהמיות הנמוכה ביותר של האדם, הוא כלי מתאים לאור של יצחק. כי להמשיך אור לבהמיות של האדם צריך כלי המשכה עבה מאוד.

 (סעודת ליל שבת פרשת חיי שרה התש"ע)

(בעניין המנהג לשבור צלחת בווארט. שאל אדמו"ר שליט"א מה הטעם. ואמר לו המחותן הרב טורנהיים שליט"א ב' טעמים לפי הפשט: א. משום "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". ב. שהרי חתן מוחלים לו כל עוונותיו, והוא כבחינת יום הכיפורים שאז אנחנו כחרס הנשבר.

ואדמו"ר שליט"א ביאר: עניין חתן וכלה בפנימיות, הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שאז נמשך אור בכל העולמות, ונודע שיתרון האור ניכר דווקא מתוך החושך, לכן שוברים צלחת, ששבירה מרמזת על החושך כמו המושג 'שבירת הכלים', בכדי שיוכל להיות אור, כי ללא חושך לא ניכר האור. וזה עניין שמחת חתן וכלה. כמ"ש בגמרא (סוף מכות), שרבי עקיבא שחק בראייתו שועלים מסתובבים במקום חורבת בית המקדש במקום קודש הקודשים, משום שידע שאחר כך ודאי תתקיים גם נבואת הגאולה, משום שיתרון האור ניכר דווקא מתוך החושך. ואמר עוד, שלכן אומרים כשנשבר כלי – 'מזל טוב', משום שעל ידי זה יורגש האור כראוי, כנ"ל.)

 (שמחת הווארט לחדב"נ ר' שלמה זלמן טורנהיים שליט"א, מוצ"ש)


[1] וישב אות סא.

[2] עי' שמעתי ח"א מאמר קכח, וכן בפרי חכם אגרות עמ' פו, דכתב דהוא עניין ההשתוקקות והגעגועים לדבקותו יתברך ומיחל ומהלל: זה הב זה הב. 

[3] ראה בזוהר שמפרש דזהב הוא אור החכמה.

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו