מאמר | פרשת ויצא | תש"פ

זמן קריאה 6 דק'

בס"ד 

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶך חָרָנה" (בראשית כח, י.) 

פירוש: יעקב יצא מהמידה השביעית שהיא בחי ת מלכות דקדושה אשר כוללת את כל ז' מידות דקדושה ,והלך למקום חרון- אף המורה על שליטת הס"א. ויל"ה: מדוע יעקב אבי ו היה צריך לצאת מהקדושה? יש לבאר: משום שיתרון האור יכר דווקא מתוך החושך .דה ה, חיי עבודת ה' של האדם מלאים בעליות וירידות, מש ום שהאור מזין את החושך  והחושך מזין את האור .ובזה מתורצת ג"כ הקושיא הידועה – מדוע כתוב" וה ה מלאכ י  א לקים עו לים ויו רדים בו", הלוא המלאכים מגיעים מלמעלה ואם כן קודם הם יורדים ואח"כ עולים? אלא, 'עולים' פירושו לע יי ו – מצבי העלייה של האדם, ו'יורדים' – מצבי הירידה של האדם. והאדם אי ו יכול לראות שהוא בירידה אלא אם כן קדמה לה עלייה, כי תחילה צריך האדם לדעת עלייה מהי, ואח"כ הוא יכול לראות ולהכיר במצבים של הירידות שלו אשר האדם מצא בהם בקביעות, והעליות הם זמ יות בלבד. 

(שב"ק פרשת ויצא התשע"ז. פ"ת ת"ו  ) 

"וידר יעקב דר לאמר , אם יהיה ה' עמדי ושמר י בדרך הזה אשר א כי הולך ו תן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ו שבתי בשלום  אל בית אב י , והיה ה' לי  לאלקים" (שם, כ- כא ).  

וקשה להבין את הע יין שיעקב אע"ה עשה כביכול ת אים עם הקב"ה. ויש לבאר:' לחם לאכול' הוא בחי ת חסדים, דהיי ו הכוח שהקב"ה ותן לאדם להשפיע. 'ובגד ללבוש' – היי ו שע"י שיש לאדם לבוש שהוא גמילות חסדים ורצון להשפיע, הוא יכול לקבל את אור התורה, ובלי הלבוש הזה האדם לא יכול לקבל את אור התורה. כפי שהורו ו חז"ל באבות: "מי שחכמתו גדולה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, ומי שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת", כיון שיש לחכמה לבוש של מעשים טובים. ולפי"ז מצא שיעקב לא ביקש דברים גשמיים. וגם מה שביקש "ושבתי בשלום אל בית אבי " פירושו – דה ה, כשהאדם מגיע לעוה"ז הוא מתרחק מהקב"ה, ויעקב אמר שאם הקב"ה ייתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש, דהיי ו כוח להשפיע ולקיים מצוות, ועיד"ז יהיה לו לבוש לאור האלוקות, אזי יוכל לחזור בשלום אל בית אביו דהיי ו להתקרב שוב אל הקב"ה, כיוון שישיג השתוות צורה איתו ית.' 

 (טיש' בואי כלה' שב"ק פרשת ויצא התשס"ו ) 

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו  , ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו" (שם כט, י ). 

ויש להבין: וכי יעקב אבי ו רצה להראות את כוחו? ויש לבאר: ההבדל בין 'בְּ אֵ ר' ל'בֹּ ר' הוא באל"ף המרמז על אלופו של עולם .באר מים חיים משמעותו – אור האמו ה, כי האמו ה היא המביאה חיים לאדם .והאבן האמורה מרמזת על לב האבן של האדם – הרצון לקבל – שסותם את השפע. וכן אבן מלשון הב ה ,שזה מרמז על מצב שהאדם עובד דווקא מתוך הב ה וידיעה. ובזמן שהאדם פועל מתוך הב ה וידיעה, אור האמו ה אי ו יכול להאיר משום שהם סותרים זה לזה, כי אמו ה היא היפך הידיעה כ ודע. לכן גלל יעקב את האבן מעל פי הבאר כדי שיוכל להאיר אור האמו ה.  

כל הפעולות הללו מורות על מצבים פ ימיים באדם. כמ"ש "אבן מאסו הבו ים" – הא שים שעובדים למעלה מהדעת מואסים באבן, משום שהרצון לקבל הזה סותם את אור האמו ה. אבל לעתיד לבוא – "היתה לראש פי ה" – האבן עצמה תהיה חשובה מאוד, כי הקב"ה ישליט באדם את הרצון להשפיע ,והאבן ה "ל תהיה בחי ת הכלי לקבל את האור. וזהו שיעקב גלל את האבן מעל פי הבאר כשראה את רחל, משום שרחל מורה על השכי ה הק' המאירה את אור ה' לתחתו ים, ולכן כשרחל הגיעה הוא גלל את האבן כדי לקבל את אור השכי ה ,כי האבן מו עת מהשכי ה להאיר לתחתו ים את אור האמו ה. 

והע יין שיעקב גלל את האבן לבדו, מה שלא יכלו לעשות שאר הרועים, יתבאר ע"פ הידוע שיש כוח של איכות וכוח של כמות ,כפי שרואים שעל חיל ארבה קשה מאוד להשתלט והם גורמים הרס רב כי אע"פ שכוחם העצמי קטן מאוד, אך מפאת כמותם כמעט שאי אפשר להילחם בהם. לעומתם, אפילו מעט אריות כוחם האיכותי גדול מאוד. וכן הוא גם לע יי ו – יעקב אבי ו היה חשוב באיכות שהיה שמה גדולה מאוד והוא הצליח לבדו לגלול את האבן מליבו ולהשיג את אור האמו ה .שמה כזו יורדת לעולם פעם בעשרה דורות. אבל בד"כ אי אפשר לזכות לקדושה אלא ע"י כמות ,כלומר, ע"י דיבוק חברים בקבוצה יחד, שכולם עובדים במטרה אחת – אז אפשר לזכות לקדושה, שכל אחד כלל מחברו. 

 (טיש שב"ק פרשת ויצא התשס"ו ) 

"וירא וה ה באר בשדה וה ה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים , והאבן גדולה על פי הבאר .ו אספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר …ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמ ו.. . ו יגש יעקב ויגל  את  האבן מעל פי הבא ר…" (שם, ב-ג, י).  

ויש להבין: מדוע יעקב הוריד את האבן רק כשרחל באה, וכי הוא רצה להרשים אותה? ועוד: איך יעקב הצליח באמת להוריד את האבן, זה אולי מתאים לעשיו שהיה איש ציד, אבל יעקב הלוא היה איש תם יושב אהלים ותורה מתשת כוחו של אדם ? 

ויש לבאר ע"ד הפ ימיות: באר מים חיים מורה על רצו ו ית 'להיטיב ל בראיו. והרצון עצמו בחן אצל הקב"ה כבר למעשה .האבן שעל פי הבאר מורה על הרצון לקבל שמפריד אות ו מהבורא ,ובגללו א ח ו לא יכולים ליה ות מאור השי"ת .שלושת העדרים מורים על שלושת העולמות: עקודים – עולם אדם קדמון – קודים וברודים – עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה שהם שלוש עולמות שה' משפיע להם טוב ועו ג מאורו ורק הרצון לקבל מו עם מלקבלו. רק כל העדרים יחד יכלו להוריד את האבן מעל פי הבאר, והיי ו שרק בקבוצה של כמה יחידים יכולים ל צח את הרצון לקבל ולא אדם אחד לבדו . 

ועוד אפ"ל עפמש"כ ב'פ ים מאירות', שלאחר חטא אדם הראשון הקב"ה חילק את שמתו לששים ריבוא חלקים. וכתב רב ו משל למלך שרצה להעביר אוצר גדול למדי ה רחוקה, אך לא סמך על אף אחד שיצליח להתאפק ולא לג וב ממ ו. מה עשה? פרט את האוצר לפרוטות ו תן לכל בן מדי ה פרוטה אחת וכך היה בטוח שאף אדם לא ימעל בפרוטה שבידו וכך יגיע ליעדו. כך הקב"ה ראה שאין אדם אחד לבדו יכול לגבור על הרצון לקבל, לכן חילק את הרצון לקבל לשישים ריבוא חלקים וכך יוכלו להתגבר עליו. העדרים רומזים ל שמות שעל ידי כולן ביחד אפשר להתגבר על הרצון לקבל ולקבל את אור השי"ת. אומ ם יעקב אבי ו שהיה בחיר האבות יכול היה לגבור על הרצון לקבל לבד .וזה שגלל את האבן רק כשרחל הגיעה, כי ה ה ודע שלאה היא בחי ת חסדים מכוסים – אמו ה והשפעה, ורחל היא בחי ת חסדים מגולים – ידיעה וקבלה. לכן, כשבאה רחל אז היה צורך לגבור על הרצון לקבל כי באמת רק היא בחי ת קבלה. 

  (טיש' בואי כלה' שב"ק פרשת ויצא התשס"ז ) 

"וירא ה' כי ש ואה לאה ויפתח את רחמ ה , ורחל עקרה" (שם, לא.) 

ויש להבין: איך יכול להיות שיעקב ש א את לאה הרי אסור לש וא יהודי, וכ"ש את אשתו שיש לאוהבה כגופו? ה'אור החיים' הקדוש מתרץ לפמש"כ "ואת עשו ש אתי" – הקב"ה שו א את עשיו וכיוון שלאה היתה מיועדת לעשיו כ ודע, גם היא מכו ה ש ואה משום עשיו, אך לא שיעקב ש אה . 

ויש לבאר ע"פ דרכ ו: 'לילה' הוא בחי ת אמו ה והשפעה ומלכות בבחי ת חסדים מכוסים, ורחל היא בחי ת ידיעה וקבלה וחסדים מגולים. וזהו "כי ש ואה לאה "– שהגוף שו א את האמו ה וההשפעה, ורחל אהובה כי הגוף אוהב את הידיעה והקבלה. ודווקא ללאה פתח הקב"ה את רחמה משום שרק לקדושה יש תולדות, ומלאה יצאו חצי מהשבטים (וכמעט רובם. עי' רש"י עה"פ "ואחר ילדה בת "וכו.)' אך רחל שהיא בחי ת קבלה – עקרה, משום שלרצון לקבל אין תולדות.  

דוגמה לאמו ה למעלה מהדעת: בחור שלומד בישיבה ורואה שלא מצליח בלימוד, הוא משתדל בכל כוחו ללמוד ורואה שאי ו מבין ואי ו מצליח במבח ים וכו'. הוא מתפלל לקב"ה שיעזרהו ורואה שאי ו עו ה לו ח"ו. הוא מתפלל שוב ושוב ואין עו ה… הוא חושב שאולי הקב"ה לא שומע את תפילתו או אי ו רוצה לעזור לו. אך מי שהולך באמו ה למעלה מהדעת אומר: 'הקב"ה שומע את תפילתי ורוצה לעזור לי! מה שא י רואה שא י עדיין לא מצליח זה משום שהקב"ה הוא הטוב והמטיב והוא מבין שכך זה הטוב ביותר בשבילי, ואין ל ו עסק בחשבו ות שמיים'. 

(שב"ק פרשת ויצא התשס"ח ) 

" ותאמ ר עת ה הפעם ילוה אישי אלי" (שם, לד).  

יש לבאר ע"פ מאמר חז"ל עה"פ "ולדבקה בו ,"והלוא אש אוכלה הוא? אלא הידבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו.' וקשה: מה שייך לומר על הקב"ה שהוא אש, הלוא אין לקב"ה כלל דמות גשמית ח"ו? אלא, תחילה הייתה הו"א שאדם ידבק בה 'ע"י הרצון לקבל, כלומר, ע"י שרוצה בכל מאודו שהקב"ה ישפיע לו מאורו .ע"ז הקשו חז"ל: והלא אש אוכלה הוא? כלומר, מי שרוצה להידבק בה' משום רצו ו לקבל – יי זק, כי עי"כ יזרק מן הקדושה ?! ע"ז פירשו: אלא הידבק במידותיו והיי ו שילך האדם בדרך ההשפעה ועיד"ז יזכה להידבק בה.' וזה שאמרה על לוי "הפעם ילוה אישי אלי", כי לוי הוא מיזוג של ימין ושמאל, דהיי ו שהולך בהשפעה ומקבל רק כשמאירים לו מלמעלה, וע"י שהאדם הולך בקו אמצעי זוכה שיתלווה אליו הקב"ה כיוון שדבק במידותיו, ולא תאכל ו האש . 

 (טיש שב"ק פרשת  ויצא התשס"ח ) 

"ויחלם וה ה סולם מצב  ארצה וראשו מגיע השמימה, וה ה מלאכי א לקים עולים ויורדים בו" (שם כח, יב) . פירוש: המלאכים הם עובדי ה' אשר עולים ויורדים בסולם המדרגות שבעבודת ה', דהיי ו שיש להם עליות וירידות בעבודתם. ולפי"ז מתורצת הקושיה הידועה – שהיה לו לכתוב 'יורדים ועולים' כי ירידת המלאכים מלמעלה קודמת לעלייתם? אלא מדובר על עובדי ה' שמתחילים לעבוד מהמדרגה ה מוכה ומטפסים למעלה.  

(סעודת ליל שבת פרשת ויצא התשס"ח )

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו