מאמרי הרב שקד אליהו פנחס

פרשת ואתחנן (מאמר)

 תפארת הסולם – ואתחנן עט

פרשת ואתחנן

“וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְקֹוָ֑ק בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר” (דברים פרק ג, כג)
יש לדעת כי כל אשר לאדם בא מה’ יתברך, ובכל עת הקב”ה ממלא את צרכינו על דרך הכתוב: [1]“הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ” שבכל עת שהאדם מרחיב פיו בתפילה הקב”ה ממלא חסרונו. אלא יש כזה שנותן לו הקב”ה ב[2]‘מידת הרחמים’ ואילו יש אחר שנותן לו בבחי’ ‘מתנת חינם’. ומפרש [3]רש”י על תפילת משה כי 2ואתחנן’ היא לשון מתנת חינם… ונשאלות שתי שאלות:
  • מה ההבדל בין נתינה ב’מידת הרחמים’ ל’מתנת חינם’?
  • למה משה רבנו מבקש מתנת חינם ולא תמורת יגיעתו ?
נתחיל דווקא מהשאלה השנייה: איך מבקש אדון הנביאים מתנת חינם? הרי כתוב שהצדיק צריך לדעת את מקומו! אז איך יתכן שמשה רבנו הצדיק הגדול ביותר בדורו – לא ידע את מקומו הרם והנישא?! הלוא מובן שידע את זכיותיו כעבד ה’, אשר עליו אמר הבורא: [4]“בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא”, אם כן מדוע מבקש משה להיכנס לא”י כ’מתנת חינם’ ולא תולה בקשתו בזכויותיו הרבות?
ונוכל להבין הדברים מתוך תפילת יוצר בא נאמר: [5]”המתגאה על חיות הקודש ונהדר בכבוד על המרכבה”. ‘חיות הקודש’ היא מדרגה רוחנית אשר בה האדם מקבל את חָיותו מתוך הקודש. וראה כי זוהי מדרגה רוחנית רמה ונפלאה, אז מדוע הקב”ה מתגאה על אותם צדיקים? ככתוב: “המתגאה על חיות הקודש”!? ובכן יש לדעת כי בכל בחינה ומדרגה רוחנית יש סוגי עבודה שונים, וכך גם בבחינת ‘חיות הקודש’ נמצא שני סוגים עקריים של עובדי ה’:
הסוג הראשון הם אנשים אשר רוצים להשיג תענוג רוחני בכל מחיר, והיראה והפחד שמא לא ירויחו את התענוג הזה היא המניעה אותם לקיום התורה והמצוות. על כן כל פעולתם היא במגמה למלא כרסם בהנאה רוחנית לתועלתם העצמית בלבד, וזוהי מדרגת ‘צדיק שאינו גמור’! כדברי בעל הסולם על אדם זה: [6]“שיפרוש ויברח מהעבירות כמו שבורח מפני אש, ואף על פי שאינו עוד צדיק גמור”.
ואלו האוחזים במדרגה זו מרגשים כי הקב”ה חייב להם! ויש בידיהם דרישה למשא ומתן על שכרם, בבחי’ 2″מי שיש לו בידי” ובאים בתפילתם מתוך דרישה ואומרים לו יתברך: ‘הרי קימנו מצוות, הרי למדנו תורה – היכן החָיות? היכן השכר?’ והקב”ה מצדו אכן נותן להם את השכר הנרצה אך על עבודה זו אומר הקב”ה: 2”ורחמתי, במדת הרחמים אני עושה עמו…“. וזהו שאמרו שאין הקב”ה מקפח שכר בריה, ולמרות שמרחם על דרכו של האדם הזה שעדיין אינה מושלמת ואינה הנרצית לפניו, משלם לו הקב”ה כשכרו וכגמולו הטוב…
הסוג השני של עבדי ה’ שהגיעו למדרגת ‘חיות הקודש’ אשר כל מטרתם, תקוותם וחָיותם מהקדושה; הוא מובחר ונעלה יותר. והסיבה היא כי החָיות אשר מקבלים מהקודש היא מעצם שימוש המלך. כי ידוע בדרך העולם ‘שהקטן נהנה לשמש את הגדול’ וע”כ כל שהם מבקשים זה להשיג עוד ועוד מ’גדלות ה’ ודי להם בזה! ומבחינת אלו הצדיקים כל דבר מעבר להשגת גדלות המלך ושימושו נבחן כמתנת חינם…
ועל כן מפרש רש”י את בקשת משה על המילה 3’ואתחנן’: “אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם”. ולכן אעפ”י שידע משה את דרגתו ומעלתו נבחן לענו באדם ולא הרגיש שמגיע לו דבר מעבר לשכר העצום… שזכה להיות ‘עבד ה’! ועל כן כשמבקש להיכנס לא”י מבקש זאת כמתנת חינם ולא כשכר לעבודתו ויגיעתו.
ועל סוג זה של צדיק העומד בדרגת ‘חיות הקודש’ המבקש מהקב”ה לא יותר ממתנת חינם אמר המדרש: 2″ומי שאין לו בידי” שמרגיש שאין לו דבר בידו לדרוש עבורו שכר, שהרי את כל השכר מקבל מעצם שימוש המלך. נותן לו ה’ כרצונו ועליו אומר הקב”ה: 2″במתנת חנם אני עושה עמו…!
ועתה מזומנות לך התשובות לאשר שאלנו כי ההבדל בין ‘מידת הרחמים’ האלוקית ל’מתנת חינם’ מה’ איננה אלא מצד הרגשת הנברא, שהרי כל שיש לנו בין כך ובין כך ניתן מהבורא יתברך. אלא שהצדיק שאינו גמור מרגיש שמקבל השפע מצד ‘מידת הרחמים’ משום שטרם הגיע לתיקונו, ואילו הצדיק הגמור שחושב שאין מגיע לו דבר מרגיש כמקבל השפע מבחינת ‘מתנת חינם’ שזוהי ההטבה המורגשת כאמיתית ונכונה כי אמת היא שכל שעושה עימנו ה’ אינו אלא מתנת חינם בהטבה מוחלטת!
ועל זה דרך האריז”ל נבחן התהליך בחוקיות [7]‘אין אור בלי כלי’; היינו ש’כלי’ הוא החיסרון והתפילה ו’אור’ הוא המילוי והשפע, ואף עפ”י שכולנו ניזונים מאותו שפע אלוקי…לפי סוג התפילה ואיכות הבקשה כך ממש מרגיש הנברא את סוג ואיכות השפע האלוקי הניתן לו!
 
מי יתן ונזכה כולנו לעבוד את ה’ בבחינת צדיקים גמורים
בדרישה של אמת עם מי שאמר והיה העולם
הרב שקד אליהו פנחס
[1] תהלים פא, יא
[2] ואתחנן אל ה’ ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים, אמר רבי יוחנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים, אמר רבי לוי למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים, המשל אומר הוי זהיר שלא תתפס מקום דבורך, כיצד כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות לג) וחנותי את אשר אחון אמר לו מי שיש לו בידי ורחמתי במדת רחמים אני עושה עמו, ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו, ובשעה שהיה משה מבקש ליכנס לארץ ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא רב לך אמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי כל מי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו, עכשיו איני אומר שמתבקש לי אצלך מאומה אלא חנם עשה עמי מנין ממה שקרינן בענין ואתחנן אל ה’. (דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב)
[3] ואתחנן – אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. לפי שאמר לו (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון,ב אמר לו בלשון ואתחנן. (רש”י דברים ג, כג)
[4] במדבר יב, ז
[5] ברכת יוצר של שבת קודש
[6] הקדמה לתע”ס אות פה’
[7] מוכרח הוא, שאין נשמה בלא גוף, ואין אור בלי כלי (כתבי הארי / שער הכוונות / דרוש ה’ ליוה”כ)
 

פרשת ואתחנן (מאמר) כל הזכויות שמורות לעמותת ‘סולם יהודה’ 2018-2019 | ת.ד 23941 ירושלים 9123901 | טלפון: 054-2051249