מאמר על פרשת השבוע

מאמר | פרשת פנחס

זמן קריאה 3 דק'

 

פרשת השבוע | פרשת פנחס | תש"פ

 

המסר הכללי – מכיון שפנחס עשה מעשה נאצל וחשוב, שהרג את הנואף והנואפת, ולא הסתכל על עצמו, על מעמדו, ועל התדמית שלו, אלא עשה פעולה בכדי לבטל את חילול ה' הגדול שנעשה, לכן הקב"ה משפיע לו קשר נצחי איתו, המכונה ברית כהונת עולם.

 

כולם שואלים: הרי בעצם עשה מעשה של אלימות כנגד אנשים, הרג אותם בלי התראה בלי עדים, בלי בית דין, ומדוע הקב"ה נותן לו מסר של שלום? הלא הוא הפך השלום, הוא סמל האלימות? האם אין לאפשר לכל אדם את החירות לבחור? כמובן שיש על זה הסברים לפי דרך הפשט, אבל לפי דרך הפנימיות, השאלות כלל אינן מתחילות, מטעם שהכל מדובר באדם אחד. כי נשיא שבט שמעון שבעל את האשה המדינית, הוא נטיות הזנות שיש בשאיפות האדם, ופנחס נושא לנפש האלוקית של האדם, ותפקידו להרוג את הרצונות והמחשבות הללו, כי אין לאדם לאפשר למחשבות ורצונות כאלו, לשלוט בו. (י) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:

 

יש לדעת שהקב"ה כביכול כועס כאשר אנו עוברים על רצונו, כי אנו משחיתים את האפשרות שלו להטיב לנבראיו. מדוע בכלל אסור לאיש יהודי להתחבר עם אשה לא יהודיה? מהי הגזענות הזו? תשובה: אכן זו גזענות, אבל גזענות חיובית. השורשים הרוחניים של היהודים ושל גוים הם אחרים, יהודים מושרשים ברצון להשפיע, גוים מושרשים ברצון לקבל. היהודים חייבים לפתח את דרך הרצון להשפיע למענם, אבל גם למען הגוים. אם היהודים לא יעשו זאת, גם הגוים עצמם לא יוכלו להשרד. על היהודים לפתח את דרך אהבת הזולת האמיתית, ודרך זה להיות אור לגוים. אבל אם היהודים ממסמסים את דרכם שלהם באמצעות התחברות עם הגוים, זה יזיק לכל העולם כולו.

 

(יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: ברית קשר וחיבור ודביקות, שלום – שלימות. (יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כהונה – הובלה של דרך חסד. הכהנים הקדישו את עצמם לשירות אלקיהם ללא חיים פרטיים, לא זכו בנדל"ן בארץ ישראל כמו כל השבטים, כי ה' הוא נחלתם. פנחס זוכה בתכונת הכהונה באופן נצחי, מטעם שאינו מאפשר את הקשר בין יהודי לגויה. מה עוד שהקשר הזה גם מוביל בסופו של דבר לעבודה זרה, ולכפירה בבורא היחיד והמיוחד. (יד) וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי: (טו) וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא:

 

לפי פנימיות התורה, מדובר על הכוונה אישית של כל אחד כלפי עצמו, ואז זה מתקבל על הדעת. אבל האם באמת ניתן לאחד לכפות את דעתו על אחרים, בשם הרעיון של קבוצת ישר-אל? האם באמת מותר לאחד לכפות את דעתו על אחרים בשם האלקים? האם מותר לקחת את הבחירה מאנשים מסוימים בשם הרעיונות הללו? אין כפיה ברוחניות. כל הכוונה צריכה להעשות בדרך של הסברה נעימה. האם זה באמת כך? למשל ביחסי הורים וילדים, האם ההורים צריכים תמיד להיות נחמדים עם הילדים שלהם? האם אין מצבים שלפעמים ההורים צריכים להיות קשוחים ומייסרים עמ"נ להעמיד ילד על מקומו? האם אין זו נטילת החירות מאדם? האם זה מותר? האם המצב של היום שהמדינה בשם הדאגה לבריאות הציבור, יכולה ליטול את חירות היחיד ולאלץ אותו בכח, לעשות מעשים שאינו רוצה בהם, האם זה תקין?

 

עד כמה הציבור מורשה לפגוע ביחידים בשם הסיסמה של תועלת הציבור? ובכן, דבר זה נסבל, רק אם העומדים בראש הציבור הם צדיקים גמורים, שאוהבים באמת את הציבור, כמו הורים שאוהבים את ילדיהם, שעושים את הכל לטובתם. אבל אם המנהיגים אינם כאלה, הדברים לא יעבדו, וכפי שרוסיה הסטליניסטית נפלה, כך כל הפעלת כח על ציבור, שלא בא ממקום של אהבה מורגשת בציבור, לא יעבוד. הציבור מורד. הציבור לא ימרוד, אלא הציבור מורד, רובם באופן שקט, אינם מקבלים את ההכתבות, מטעם שאינם באים מתוך אהבה, אלא מתוך אינטרסים שונים לגמרי.יש מספיק אנשים נבונים בציבור, שאינם מקבלים כל הכתבה כוחנית מלמעלה, אלא בודקים את הדברים באופן שכלי אובייקטיבי. הרוב מבולבלים ואינם יודעים מה לחשוב, קצת מצייתים וקצת לא.

 

לאן כל זה מוביל? אנחנו צריכים לעבור שינוי חברתי, מאהבה עצמית לאהבת הזולת, רק אנשים שיפעלו ממקום כזה, יוכלו להתקבל בציבור. (טז) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (יז) צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם: (יח) כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר: שלחו את בנותיהם לזנות, בכדי להביא את היהודים לעבודה זרה שלהם. לכן באה מצוה מאת הבורא, לשנוא אותם ולהכות אותם. העבודה זרה נקראת פעור, דבר פעור הוא דבר פתוח, רוצים שהכל יהיה פתוח ומגולה, הפך האמונה.

 

כל זה אפשרי מאד, כאשר מדובר בגוף אחד, על האדם לנטרל כל שמץ של עבודה זרה בתוך עצמו, כי היא לרעתו. אבל שוב נשאלת השאלה: האם עלינו לעשות זאת גם לאחרים? סנהדרין שהרגה אדם פעם בשבעים שנה היתה נקראת קטלנית. דבר זה מלמד אותנו שהדת אינה שואפת לדכות ולהרוג, אלא להשיג סדר עולמי חדש, באמצעות אהבה. רבי יוחנן היה מקדים בשלום כל אדם, גם בשלומו של גוי. אבל זה אינו אומר שאיננו צריכים להגן על עצמינו, כפי שאנו אמורים להגן על עצמינו מפני רוצחי גוף, כך גם עלינו להגן על עצמינו מפני רוצחי נפש.

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב

 

לעמוד מאמרי הקבלה של הרב גוטליב

לעמוד שעורי הקבלה בווידאו של הרב גוטליב

לרכישת ספרי קבלה וחסידות מהרב גוטליב

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.