מאמר | פרשת בשלח | תשע"ט

זמן קריאה 5 דק'

מאמר תש”ע (שבט תשעטדא”ח מכ”ק אדמו”ר שליט”א

וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו” (שמות י”ד ט’).

לאחר שפרעה נותן רשות לעם ישראל לצאת ממצרים, יוצא עם ישראל כולו, אולם אחר כך- “וירדפו מצרים אחריהם “, פרעה מתחרט.

את המהלך הזה של החרטה, אנו יכולים לראות בחיינו הפרטיים. יש פעמים שמגיע הזמן שהאדם מואס ברצל”ק שלו והוא מחליט לצאת משליטת הרצל”ק. הוא בוחר להיות תחת שלטון מלך מלכי המלכים, לא תחת שליטתו של הרצל”ק. במצב זה נבחן שהאדם יוצא משליטת מצרים עכ”פ במחשבה, אבל מחשבה לחוד ומעשה לחוד, כשהאדם באמת מתחיל לצאת ולהתנתק מהרצל”ק ומכל התאוות הגשמיות והבהמיות ומתחיל לעסוק בדברים רוחניים, בתורה ומצוות, בהשפעה ובחסד. הוא עושה זאת מכוח ההתלהבות הראשונית וזה טוב מאד, כי בעולמנו שהכל בנוי על אמונה, כי הקב”ה אינו מגולה וכל מציאותו בהסתר, אזי האמונה היא ענין שצריך להתאמץ בו כל הזמן, להתחזק בה, ללבותה בהתלהבות ולקיים אותה. 

האמונה היא כמו אש, אם נניח לה היא תכבה, צריך תמיד להבעיר את ‘אש האמונה’, להשאיר אותה בוערת, וההתלהבות בזה מבעירה את האמונה. אבל בשלב מסוים אדם עלול לומר ‘זה לא בשבילי’, כלומר, פרעה מלך מצרים מתחרט ולא מבין למה הוא שחרר את עם ישראל. מתעוררת אצלו  חרטה, הוא שואל את עצמו למה הוא שחרר את עצמו משעבוד מצרים, הוא רוצה שמצרים ישלטו גם הלאה, שהרצל”ק ימשיך לשלוט עליו. וזה משום שהרצל”ק מביא לאדם תענוגים מיידים, אמנם לאורך זמן לא נשאר מזה דבר, כי אלו תענוגים בהמיים של רגע אחד, הם מתחילים ונגמרים. לעומת זאת התענוגים האלוקיים שמרגיש האדם ע”י הדביקות בהשי”ת, הם נצחיים. 

כשהאדם נפטר מהעולם הזה, הוא לא לוקח אתו שום דבר מתענוגי הבשרים שהתענג בעולם הזה, הוא לוקח אתו רק מצוות ומעשים טובים ואת מה שהצליח לרכוש – אהבת ה’ ואהבת הזולת, אלו הדברים הנשארים טבועים בנשמתו ונשארים לאחר פטירתו. אבל אם הוא לא השתלם באהבת ה’ ובאהבת הזולת לא נשאר לו דבר.[1] א”כ, מחד גיסא הגוף מציע לו תענוגים זמינים והוא אומר לאדם ‘עכשיו יש לך תענוג, מה אתה יודע מה יהיה אחר כך, תנצל את הרגע, מהבורא אנחנו לא יודעים שום דבר’. זה הפירוש של “מצרים רודפים אחרי בני ישראל”. הרצל”ק מתחרט הוא רוצה לשלוט. קודם הוא ויתר כי הוא הבין שבשבילו טוב יותר לעבוד את ה’, אבל עכשיו הרצל”ק רוצה שוב לתפוס את הנקודה הישראלית שבאדם ולשלוט עליה.

ופרעה הקריב, וישאו בני ישראל את עיניהם, והנה מצרים נסע אחריהם, ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה’” (שם י’). הזוה”ק שואל מהו “פרעה הקריב“? ועונה, הכוונה שהקריב את לב ישראל לאביהם שבשמים! כי בזמן שהנקודה הישראלית שבאדם רואה שהרצל”ק רוצה להמשיך לשלוט, והוא מתחרט שהתיר לאדם לעבוד את ה’, כנ”ל שזה מהלך שמתקיים באדם, שתחילה יש את ההתלהבות הראשונית, וזה מאיתערותא דלעילא, שה’ יתברך מגלה קצת את עצמו לאדם בזמנים מסויימים כמו בשבתות וימים טובים, ולפעמים על ידי ספרים וסופרים. אבל הכל צריך להיות בנוי על אמונה, ואמונה זה דבר קשה. אם האדם לא מלבה את אש האמונה תמיד, היא תכבה והרצל”ק ישוב וישתלט על האדם.

הזוה”ק אומר שפרעה הקריב את לב ישראל לאביהם שבשמים, כי בזמן שישראל רואה שפרעה רוצה שוב להשתלט עליו הם צועקים לה’ מחמת היראה, כמ”ש “ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה’. ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר, מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים. הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר: חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבוד את מצרים ממתנו במדבר” (שם י”א-י”ב). עם ישראל באים בטענה למשה רבנו: ‘אמרנו לך לעזוב אותנו מהענין של יציאת מצרים, עדיף לנו להיות עבדים במצרים מאשר למות במדבר, ועכשיו אתה רואה שצדקנו, פרעה וכל חילו רודף אחרינו, מה עשינו, יצאנו ממצרים למות במדבר?! הרי יכולנו למות גם במצרים’. 

והנה כאשר נעמיק מעט בטענתם של עם ישראל לפי הכתוב בתורה, נראה לכאורה שני דברים שנוגדים אחד את השני, בפסוק הראשון נאמר “המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר“, יותר טוב שהיינו מתים במצרים. ובפסוק השני נאמר “טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר“, כאן הם טוענים שבמצרים הם לא היו מתים, אלא היו עובדים אותם, שע”ז טענו עדיף היה לנו לעבוד את מצרים מלמות במדבר?! ויש לבאר: מבחי’ פנימית, הנקודה המרכזית בטענת עם ישראל היא, שאם הם היו נשארים בשליטת הרצל”ק הנקרא מצרים, הם היו מתים, היינו הם היו נקראים רשעים, כפי שידוע מאמר חז”ל: “רשעים בחייהם נקראים מתים”, כיון שהרשעים נפרדים מהשי”ת שהוא חיי החיים, ובמצרים הם היו במצב של כניעה לתאוות הגשמיות הבהמיות, והקב”ה הוציא אותם ממצרים, היינו מרשות הרצון הבהמי, לרשותו, לעבוד אותו. הנה עכשיו הרצל”ק מתחרט על כל זה ורוצה לשוב ולהשתלט, ואז, טוענים עם ישראל, אנו נמות במדבר, כלומר ניפול שוב לבחי’ ‘רשעים בחייהם קרויים מתים’. 

וענין המדבר יש לפרש ע”פ הכתוב: “זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה”. בחינת מדבר היא, שאדם עובד את ה’ באמונה למעלה מהדעת שלו, כמו מדבר יבש שאין בו מים ואין בו חיים, כך אדם ההולך באמונה למעלה מהדעת אין לו על מה להסתמך, את הבורא ית’ הוא לא רואה ואינו מרגיש, הוא מקבל הנאה ותענוג רק מכח האמונה בגדלות ה’, זה נקרא מדבר, הליכה נגד השכל. עם ישראל אומרים ‘כעת יצאנו למדבר, הוצאתנו משליטת מצרים לעבודת ה’ על בסיס אמונה למעלה מהדעת שזה ענין המדבר, והנה הרצל”ק שב ומשתלט. הוא משתלט עלינו ואנחנו נהפוך בחזרה להיות בבחינת “רשעים בחייהם נקראים מתים”, אבל זה יהיה הרבה יותר גרוע ממקודם, כי אחרי שקיבלנו עלינו את עבודת ה’ יהיה אז פגם גדול. דלא דומה רשע לפני שקיבל על עצמו עול מלכות שמים לרשע שכבר קיבל על עצמו עול מלכות שמים וחזר בתשובה, ואח”כ מתחרט על כך, אז הפגם  בכבוד המלך הרבה יותר גדול.

 זו טענת עם ישראל שאמרו: “טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר“, לעבוד את מצרים פירושו להיות בבחי’ “רשעים בחייהם נקראים מתים”, זה עדיף על מצב שנמות במדבר, כלומר אחרי שכבר יצאנו ממצרים וקיבלנו על עצמנו עול מלכות שמים ואת ההליכה אחרי ה’ יתברך במדבר, באמונה, ואז נחזור להיות רשעים זה פגם גדול מאוד בכבוד המלך, א”כ עדיף היה להישאר רשעים במצרים ולא לצאת בכלל. זאת טענת עם ישראל.

ויאמר משה אל העם אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה’ אשר יעשה לכם היום“, עמדו בחוזק באמונתכם ותראו שה’ יתברך ישלח לכם ישועה ברורה כיום “כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם“, לא תראו יותר את שליטת הרצל”ק. אחרי שהסכמתם לצאת למדבר וקיבלתם עליכם עול מלכות שמים אתם רואים אמנם שהרצל”ק מתחיל  להתחרט ולהילחם ואתם פוחדים. 

אך אל תיראו כי “ה’ ילחם לכם ואתם תחרשון“, הקב”ה ילחם לכם וימוטט את שליטת הרצל”ק לגמרי ‘ואתם תחרשון’, כלומר, אתם תעמדו במצב של אמונה. האמונה נקראת חרישיות, דממה, כמ”ש “וידום אהרון”. כשהאדם מבטל את עצמו להשי”ת ולא נותן לעצמו שום ביטוי, נבחן זה שאינו מדבר, כי כאשר אדם מדבר הוא נותן ביטוי לעצמו, וכשאדם הולך באמונה הוא כאילו מוחק את עצמו, יש רק את הבורא והוא הולך אחריו באופן מוחלט. זה אומר משה רבנו ע”ה לעם ישראל: ה’ יושיע אתכם ואתם תאמינו בו שהוא יכול להושיעכם, וגם שה’ הוא ילחם ברצל”ק ויתן לכם את הכח להמשיך להאמין בו ולקבל עליכם עול מלכות שמים.

נקווה לה’ יתברך שהניסים שעשה לאבותינו יעשה גם לנו היום. ראשית, עצם היציאה ממצרים משליטת הרצל”ק, זהו דבר הבסיסי שאנו צריכים, ואחר כך גם אם הרצל”ק יתחרט, יבטל אותו הקב”ה לחלוטין, כמ”ש “לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם“. ולכאורה יש לשאול: אמנם את מצרים הוא ביטל והטביעם בים, אבל אחר כך היו עוד הרבה בעיות שעורר הרצל”ק, היה את קרח ועדתו, עמלק, עמון אדום ועוד, וזה קשה, אם הרצל”ק טבע בים, איך שב והתעורר שוב אח”כ? התשובה לכך, שיש בחינות שונות של הרצל”ק, הבחינה של מצרים היא הרצל”ק הבהמי הגשמי, אותו ביטל הקב”ה, אבל אחר כך ישנם בחינות אחרות של רצון לקבל, ויש גם את הבחינות הרוחניות של הרצון לקבל שגם אותם צריך לבטל.  

[1] כפי שאמרו חז”ל (אבות ו י): “בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, בַּקָּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא, וְאוֹמֵר, לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה’ צְבָאוֹת”

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו