מאמרי קבלה וחסידות על חג הפורים ומגילת אסתר

מאמר | פורים | משנכנס אדר מרבין בשמחה | 3

זמן קריאה 3 דק'

משנכנס אדר מרבין בשמחה | 3

כתוב בגמרא (תענית כט.) “משנכנס אדר מרבים בשמחה”. ולהבין ענין של אדר, ביאר רבינו בעל “הסולם”, דהוא מלשון הכתוב (בראשית כה כה): ‘אדרת שער’. דהנה שער הוא מלשון סערות, דכאשר האדם סוער הוא משום שיש לו חסרונות, וכל כאב שיש לאדם מכונה ‘סערה’. ואנו מדברים מכאב מתוך כך, שהאדם מצוּוה להסתכל אל תוך עצמו מידי יום ביומו, ולראות אם התקדם בבחינת ואהבת לרעך כמוך, או בענין קבלת עול מלכות שמים שנקראת אמונה, וכשרואה האמת, שנמצא בשפלות גדולה, הרי זה מביא לו כאב, והוא הסערה שמסעירה את נפשו. וביותר צריך להיות כואב לו כאשר מתבונן ורואה שהכאב שלו לא כל כך גדול, דכאשר מחסירים ממנו אחד מן התאות הגשמיות,רק אז יש לו כאב גדול מאוד, אבל שמדברים מענין התקרבות לה’ אין כאבו כ”כ גדול, וכשמסתכל לתוך עצמו, רואה שיכול לחיות עם חסרונותיו, ולזה לבד יש לו לכאוב. והאדם מצוּוה לעשות את הביקורת על עצמו ולראות את הסערות, וכאמור שערה מצטרפת לשערה. ואלו השערות נקראות כלים, שהם הכנה לישועת ה’. דאם האדם חושב שהוא מתוקן, ואין לו צורך לישועת ה’, לא שייך אצלו התיקון. וההכנה היא ע”י שרואה את האמת שמרוחק בתכלית הריחוק מהמלך השי”ת, וכשהכאב הוא אמיתי אז באה ישועתה’, אחרת אי אפשר לקבל הישועות. ובזה נפרש הכתוב “האדרת והאמונה לחי העולמים”

 

פירוש: האדרת היא מלשון ‘אדרת שער’, ורצה לומר: מי הוא הנותן לאדם את היכולת לראות את ריחוקו? ומי נותן לו להבין שזה שלא מענין אותו מחבירו כמוהו כמוות? זה רק מה’. והאדרת היא הכלי, דהיינו הכאב והחיסרון (דהשתדלות האדם לעשות הביקורת אם התקדם אם לאו) והאמונה– זה האור המאיר אחר שנשלם הכלי באדם במידה הרצויה. וכשמאיר לאדם אור האמונה אז מתבטל לגמרי בפני מציאות ה’ וזה כבר טבעי לו. ולפי זה יש לנו להבין את מאמרם הנ”ל, “משנכנס אדר מרבים בשמחה”, ולפי שנתבאר שאדר הכוונה לכאבים וחיסרונות, א”כ מה שמחה יש כאן?! ונקדים מה שכתב באיגרות פרי חכם (מכתב א’ עיי”ש) לאחד שהיה מקושר לרבינו בעה”ס זי”ע, וכתב לו על מה שהיה עושה חשבונות מעציבות בעת התפילה דראש השנה כשראה הריחוק והשיפלות שלו. ובעה”ס כתב לו: ‘אז נתמלאתי שמחה מאוד… שבהתגלות רשעים קבורים, אע”פ שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם לתשועה גדולה יחשב’. והוא כפי שביארנו דכאשר מתחיל להיות כאב באדם, זה סימן שכבר מוכן לאור אמונת ה’, ובלי הצורך אין ישועה. וכשרואה שפלות עצמו אזי “ישועת ה’ כהרף עין”.

 

ולכן אמרו: “משנכנס אדר” פי’: שנתמלאה סאת היסורים והכאבים, דוקא אז “מרבים בשמחה”. וז”ש: “לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה”. בעולם חושבים שמי שרוצה להיות עובד ה’, זה על ידי שהולך בדרך של שלימות, ובכל פעם יש לו יותר שלימות, עד שדבק בהשי”ת לגמרי אבל האמת שהאדם מרוחק מאד מה’, ובכדי שיקרבו צריך האדם להכיר בזה, ואין אפשרות להתקדם במעלות זולת ההכרה הזו, וזהו להיפך מהשכל של האדם. וככל שרואה גודל ריחוקו יותר, כן יש לו צורך לישועה יותר, ואז יכול להאיר לו אור האלוקות דאמונה. והגם שזה כואב מאד בכל פעם לראות יותר חסרון בעצמו, מ”מ דרך אחרת אין.

 

הרבי זצ”ל היה אומר: שתיקה הוא מלשון ‘וידום אהרן” (ויקרא י’ ג’). דהשכל של האדם מקשה קושיות על עבודתו נגד הגוף, והתשובה צריכה להיות: “ולמקללי נפשי תידום”. פירוש: “למקללי” – הגוף של האדם מקלל אותו, משום שהוא לוקח את כל המחשבות והרצונות בדרך של אמונה, והם אינם רוצים בזה. והעצה: “תידום”, שלא לענות כלל תשובה, אלא ללכת למעלה מהדעת של הגוף (עי’ אסתר ה’ ט’ ‘לא קם ולא זע’). וע”ז אמרו חז”ל (אבות ג משנה יג): ‘סיג לחכמה שתיקה’ – דמי שהולך בדרך למעלה מהדעת הנקראת שתיקה, אזי ישיג בתוך כלי זה את אור החכמה. נמצא שהכלי לחכמה הוא השתיקה. (סעודת ראש חודש אדר תשנ”ז)

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

 

לשיעורי קבלה בווידאו על חודש אדר וחג הפורים

למאמרי המקובלים בעל הסולם והרב"ש מענייני פורים

למאמרים בתורת אשלג מרבני המרכז בנושא החג ופורים

 

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו