ניגון הרועה והבעל שם טוב

רבי ישראל בעש”ט היה מהלך עם תלמידיו בשדה,

והנה ראה רועה העומד ומחלל בחלילו,

נעמד גם הוא והקשיב בהתפעלות לניגון.

כשגמר הרועה לנגן, נתן לו הבעש”ט מטבע וביקשו לחזור על הניגון.

חזר הרועה על הניגון בחשק ובהלהבות.

כשגמר שלשל שוב הבעש”ט לידו מטבע נוסף וביקשו לחזור על הניגון.
בפעם השלישית, התברר לרועה לפתע כי שכח את הניגון.

אמר הבעש”ט לתלמידיו: ” ברוך ה’, קיימתי מצוות פדיון שבויים.

ניגון זה היו הלויים שרים בבית המקדש,

אך לאחר החורבן יצא הניגון לגלות ונשבה בין הגויים,

עד שהגיע לרועה זה שהיה שומר על הניגון.

כעת הוצאתי אותו מידי החיצוניים והעליתיו לשרשו הקדוש”.

(כל סיפורי בעל שם טוב – כרך ב’ עמ’ רפא)