מאמרי קבלה וחסידות על חג הפורים ומגילת אסתר

מאמר | פורים בדרך בעל הסולם

ענייני פורים על פי בעל הסולם | הרב יהודה לייב אשלג זצ"ל

חז”ל אמרו במסכת מגילה- “מחייב איניש לבסומיה בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”, יש לפרש זאת על פי חכמת הקבלה ופנימיות התורה, המן נקרא זמן הירידות של האדם, שמרגיש את עצמו ארור, מרגיש שהוא מקולל. מרדכי זה זמן העליות של האדם, שהוא מרגיש את עצמו ברוך. כשאדם רואה שהוא מלא בתאוות גשמיות, וכשהוא רואה שהוא לא מסוגל לקבל על עצמו עול מלכות ה’, לא עוזרת לו שום תחבולה והגוף שלו לא רוצה להיות עבד של הקב”ה, אז הוא רואה שהוא ארור. “ארור אתה מכל הבהמה והחיה אשר בשדה” -בהמות וחיות ממלאות את תפקידן, הן לא צריכות להיות יותר מאשר בהמות וחיות. אבל בן אדם הרי צריך להיות אדם, ואם אינו יכול להיות אדם אז הוא ארור יותר מבהמות וחיות. זה נקרא “ארור המן”, הוא רואה שהוא משוקע בכלי קבלה, בגשמיות, והוא בבחינת ארור.
כתוב “ארורה האדמה בעבורך”, מה זאת אומרת? מסביר ספר הזהר הקדוש שאדמה היא מלכות שמים, השכינה הקדושה, והיא ארורה בעבורך, היא מקוללת, מפני שהיא צריכה להשפיע אור של התגלות ה’ אבל “באתי ואין איש”, אני באתי ואני רוצה להשפיע אבל אין איש, כולם בגדר בהמות וחיות, לא אנשים, אין לי למי להשפיע – זה נקרא “ארור המן”.


“ברוך מרדכי” אלו הזמנים של העליות. בזמן שהאדם רואה שיש לו הרגשת אלוקות, שיש לו חן דקדושה, ושבאמת הקב”ה השפיע לו אמונה, הוא רואה שכדאי למכור את כל העולם הזה בשביל להדבק בה’, זהו “ברוך מרדכי”. מרדכי, אומר האר”י הקדוש, נקרא מירא דכיא – מור דרור. מור הוא בושם, דכיא הוא טהור. כלומר בושם שעושה את האדם טהור, הריח של הבושם עולה מלמטה למעלה, כמו האדם שרוצה להשפיע לבורא מלמטה למעלה, וזה עושה אותו בבחינת דרור שהוא חופשי מהרצונות שלו ומהתאוות שלו. “מור עובר על כפות המנעול” אומר האר”י הקדוש – המנעול הוא בחינת נעילה. מתי ננעלים האורות, מתי ננעלים צנורות השפע? כשהאדם משוקע באהבה העצמית. אבל הארת מרדכי היתה מור שעובר על כפות המנעול, זאת אומרת היא התגברה על כל המנעולים, על כל הנעילות למיניהן שבאות מתוך הכלים דקבלה של האדם, והאירה למקומות הנמוכים ביותר גם כן.
אם כן מה פירוש ש”אדם חייב לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”? הפירוש הוא גדול מאוד. צריך להמשיך לעצמו יינה של תורה הנקרא “לבסומי בפוריא”, ולהגיע למצב כמו שאומר הרבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ”ל ששמע מאביו, מבעל הסולם זצוק”ל שלעיתים אדם חושב שהוא בזמן עליה -“ברוך מרדכי”, אבל יתכן שזה זמן של ארור, כי יתכן שהקב”ה משפיע לו טעם ודעת פשוט מפני שאינו יכול להסתדר באופן אחר, ולא מפני שזהו באמת זמן של “ברוך מרדכי”. ולעיתים אדם חושב שהוא ארור, כלומר שהוא במצב של שפלות, אך אולי זה לא כל כך ארור כי דווקא מראים לאדם את האמת ואת השפלות שלו, ועל ידי זה אדם יכול להתקדם. נמצא שעל ידי יינה של תורה הוא מגיע למצב שמבין שבעצם איננו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי מה שאדם חושב שברוך אולי הוא ארור, ומה שהוא חושב שארור אולי הוא ברוך.
מרדכי אמר לאסתר ללכת לאחשורוש ולבקש, והיא אמרה: מי שלא קיבל הזמנה לבוא אינו יכול לגשת למלך. אם המלך לא קורא אי אפשר לבוא, “ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום”. אסתר היא בחינת אמונה ומלכות שמים, ומרדכי ראה שאם לא ימשיכו את האור אז ישראל לא יוכלו להתגבר, ישראל זקוקים לאור דהתגלות ה’ בכדי להתגבר על בחינת המן. ע”כ הוא דרש מאסתר שתעשה משהו שמנוגד לכל הדרך של אסתר, כי הדרך של אסתר היא שאם המלך לא קורא אז היא לא באה בעצמה למלך, בבחי’ “ואני לא נקראתי לבוא אל המלך”, זאת אומרת שהדרך של אסתר היא בחינת אמונה. אם המלך לא קורא לאדם ומשפיע לו אור אז לאדם עצמו אסור לבקש ולדרוש זאת.


אבל מרדכי אמר: “אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר”, זאת אומרת יש כאילו שתי ברירות: ברירה אחת היא להמשיך את האור הגדול על ידי ביאה – שהאדם בעצמו על ידי אתערותא דלתתא יזום לבוא אל המלך, השאלה היא – האם מבקש את האור הזה בכדי שיכנס בכלים של תועלת עצמו. והברירה השניה היא – “אם החרש תחרישי … רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר”, מה זאת אומרת “ממקום אחר”? הפשט הוא שאם לא יכולים להמשיך את האור צריכים ללכת לגמרי בדרך של “כי חפץ חסד”, שבכלל אין שם שום אור של חכמה, של התגלות אלוקות, אלא רק ללכת בבחינת שמח בחלקו וזהו. אז עדיף היה שאסתר תלך ותמשיך את האור, מפני שעל ידי זה מתגלים אורות של התגלות אלוקות, וזו מטרת הבריאה, אבל אם אין ברירה אז נלך בדרך של “כי חפץ חסד הוא” וכך נינצל. אסתר קיבלה את דעתו של מרדכי ועמדה בחצר (שהיא בחינה חיצונית להיכל המלך), והמלך הושיט לה את שרביט הזהב וכו’ ומפה נתגלגל העניין של ההצלה.
אסתר מבחינת מלכות שמים אף פעם אינה מקבלת מדרגה שלימה, רק חצי מדריגה, שזה בחינת ממטה למעלה. וע”כ כתוב “ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום”, רמז לכך שאסור לה להמשיך את אור הג”ר המכונה שלושים. נשאלת השאלה מדברים מאור של פורים, מאור של גמר התיקון, ולמדנו שכל אור אין סוף יתגלה בגמר התיקון. ופה משמע לא ככה, פה משמע שעיקר הבסיס הוא חסדים!? התשובה היא שאור אין סוף יתגלה בבחי’ “ומלאה הארץ דעה את ה'”, והצדיקים יקבלו את זה עמ”נ להשפיע נחת רוח ליוצרם, ואחרי שיקבלו את זה אז יחזירו חזרה, מטעם שיגידו – אנחנו מעדיפים ללכת בדרך של אמונה מטעם אהבת ה’, כי בה יש אהבה שאינה תלויה בשום גורם.

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

 

לשיעורי קבלה בווידאו על חודש אדר וחג הפורים

למאמרי המקובלים בעל הסולם והרב"ש מענייני פורים

למאמרים בתורת אשלג מרבני המרכז בנושא החג ופורים

 

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו