מאמרי קבלה וחסידות על חג הפורים ומגילת אסתר

מאמר | פורים | עם מפוזר ומפורד

זמן קריאה 2 דק'

מפוזרים ומפורדים

מובא בספר “שמעתי” שהמן אמר: היות והם מפוזרים ומפורדים, כל אחד עושה רק בשביל עצמו ואין לו בכלל עסק עם השני, ז”א, שאין ביניהם אהבת חברים, לכן עכשיו נוכל להשמיד אותם. רואים מהדברים האלו שהמפלה של האדם (מדובר בגוף אחד) מתחילה ברגע שהוא מתחיל לחשוב על השלמות שלו ועל החסרונות של השני. נמצא, המקור לכל הבעיות ולכל הנפילות של האדם הוא בזמן שנכנס למצב כזה שהוא רוצה לתקן את השני, ורואה פסול בשני, ורוצה לתקן אותו. הדרך צריכה להיות הפוכה – שהאדם צריך להסתכל על החיוב שיש לשני, וביקורת לעשות על עצמו. פירושו של דבר: כל אחד צריך להסתכל בתוך עצמו, וכל הענינים של הביקורת, אם הוא רואה שנופלים במוחו לגבי השני, תכף ומיד הוא צריך לבדוק – האם גם הוא עצמו לא נתון לאותה הביקורת שחשב על השני? בד”כ, קיבלנו מרבותינו, כאשר אדם חושב ביקורת על השני, אם יבדוק, יראה שהוא בדיוק לוקה באותו עניין.

 

הדרך צריכה להיות הפוכה – שיסתכל אך ורק על הנקודות החיוביות שיש בשני. וכל אחד ואחד צריך להקציב לו זמן מיוחד ביום, שבו הוא מתבונן במעלות החברים. וכפי שאדם אומר כמה פעמים ביום “שמע ישראל” או שלוש פעמים “שמונה עשרה”, הוא צריך לעשות לו זמן קבוע בכל יום שבו הוא מתבונן במעלות החברים, בחיוב שיש בהם, וחושב מה הוא יכול לעשות בשביל החברים. זה היסוד של הכל, שאם לא כן, אז ה”המן” שבתוך האדם מוצא שעת כושר מזומנת, להפיל את האדם. וברגע שהאדם מתחיל להביט על השלילי שיש אצל זולתו, אז כבר יכול להפיל את כל עבודת ה’ שלו, כל הקשר שלו עם הקדושה, הכל יכול ליפול בגלל העניין הזה. ובזאת מתברר מדוע רבינו בעל “הסולם” כותב במכתבים לגבי עניין של אהבת חברים: “יש לו את הכוח לשלם בעד כל החסרונות האחרים”.

 

 

“המן העץ אשר ציויתיך”

הנה המן הוא כלים של בחי”ד דעוביות, דידוע שהמן מרומז בעניין “עץ הדעת” בפסוק: “המן העץ אשר ציויתיך”, שהוא כלים של בחי”ד. וצריכים לדעת ש”לא יידח ממנו נידח”, אנו מדברים בתוך האדם עצמו, באדם אחד, יש כלים שבשיתא אלפי שני אי אפשר לעשות איתם דבר, אבל גם הם בסופו של דבר צריכים להתקן. במשך שיתא אלפי שני דרך התיקון היא בבחי’ “רשע יכין וצדיק ילבש”, היינו שהצדיק משתמש בכלים של הרשע לפי צרכיו, מעין אח”פ דעליה. אבל בסופו של דבר הכלים של הרשע גם יהיו מתוקנים, והוא בחי’ אח”פ דירידה.

 

פורים של הצדיק

מספרים שהיה תלמיד לחוזה מלובלין בשם ר’ שמואל אבא מזיכלין, הוא היה מקפיד מאוד על הקהל, שבתענית אסתר כשבאים בסוף היום להתפלל מנחה מעריב, ולקרוא את המגילה, כבר ילכו עם בגדי שבת. והענין, דהנה בחו”ל היה פתגם: “פורים זה לא יום טוב וקדחת זו לא מחלה”. ובגלל חולשה זאת הוא הקפיד על עניין זה.

בפורים אחד התכוננו לקריאת המגילה ומכל הקהל היה יהודי אחד שהלך עם בגדי חול, שאלו אותו: מדוע אתה יוצא דופן? אז אמר להם את הפתגם הנ”ל. בדיוק יצא הרבי מחדרו ואמר לו: “אנחנו אומרים שפורים זה יום טוב וקדחת זו מחלה”. והנה אותו יהודי הלך הביתה לאחר קריאת המגילה, וקיבל מיד קדחת קשה מאוד שהלכה והחמירה עם הימים. ע”כ שלח שליחים לבקש סליחה מהרבי, ושתהיה רפואה שלימה. אמר הרבי לשליחים כך: זה שקדחת זה מחלה, הוא יודע, עכשיו הוא צריך גם ללמוד שפורים זה יום טוב… ע”כ הוא היה חולה בקדחת עד הפורים הבא, ורק אז התרפא (פורים תש”ס).

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

 

לשיעורי קבלה בווידאו על חודש אדר וחג הפורים

למאמרי המקובלים בעל הסולם והרב"ש מענייני פורים

למאמרים בתורת אשלג מרבני המרכז בנושא החג ופורים

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו