מאמר על פרשת השבוע

מאמר | פרשת זכור | תש"פ

זמן קריאה 4 דק'

פרשת השבוע | פרשת זכור

 

אנו קוראים בשבת שלפני חג הפורים את פרשת זכור. זהו חיוב מדאורייתא לפי דעת הפוסקים, כמ”ש: “זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך” (דברים, כ”ה, י”ז). ויש לשאול: מהי משמעות הדברים? מדוע זוהי מצוה כל כך חמורה, מצוה מדאורייתא, שכולם צריכים לצאת בה ידי חובה, גברים ונשים? ומדוע הזמן לקריאת פרשה זו הוא לפני פורים? ראשית כל צריכים אנו לדעת מי הוא העמלק הזה. ישנו מחקר שלם סביב השאלה מי הוא העם העמלקי היום, בכדי שיוכלו לבצע בו את מצוות מחיית עמלק. שמעתי שישנם אנשים שמאד מבולבלים בהקשר למצווה זו, היות והם לא יודעים מי הוא העם העמלקי הזה, והם קוראים שמחיית עמלק זוהי מצוה וזהו חיוב וכו’, א”כ, הם מאד נבוכים ומבולבלים ואובדי עצות – כיצד הם יקיימו את המצוה הזאת, כאשר הם אינם יודעים מיהו עמלק? על כן הם המציאו פתרון: הם כותבים על הסוליה של הנעל – עמלק, וכך כשהם הולכים, הכתב משתפשף, ובזה הם מקיימים את מצוות מחיית עמלק. המצאות כל כך “נפלאות”… אומרים רבותינו: העמלק הזה נמצא בתוכנו. אנו לא צריכים לחפש אותו מחוץ לנו. הוא לא נמצא בשום עם ולא בשום שבט, הוא גם לא נמצא על הסוליה של הנעל. הוא נמצא בליבנו. עמלק – הוא הרצון לקבל הנאה ותענוג שלנו. והוא מזנב בנו, כל הזמן. הוא גדול אויבנו, גדול שונאנו, הוא עושה הצרות מספר אחד שלנו, לכל אחד ואחת באופן פרטי, ולעם ישראל כולו באופן כללי.

 

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך” – הרצון לקבל הנאה ותענוג הוא שעוקר אותנו מעולם שכולו טוב, הוא מכניס אותנו לעולם של הנאות קטנטנות, הנאות גשמיות של קנאה, תאווה וכבוד, והוא נקרא יצר הרע, מפני שהוא מצייר לנו ציורים רעים על הקדושה. בכל פעם שהאדם צריך לקבל על עצמו את עול מלכות ה’ ואהבת הזולת, הוא מצייר ציורים רעים, זה נראה בעיניו כאילו הוא הולך להתאבד. אבל כשמזומנת לו איזו תאוות בשרים – הוא מתעורר לחיים, הוא מתחיל “לקשקש בזנב”, מתחיל לחכך את ידיו בצפייה גדולה, ולדמיין לעצמו איך הוא יקבל את ההנאה והתענוג האלו… אבל הרי כולנו יודעים שמההנאה והתענוג האומללים הללו של הקנאה והתאווה והכבוד, אין מי שמקבל שמחה ואושר אמיתיים. כל העולם רץ אחרי הדברים הללו, אבל כולם בצער וביגון, בדיכאון ובריקנות. זה נקרא יצר הרע, העמלק הזה שמצייר לנו ציורים רעים על השי”ת ועל התורה והמצוות. לכן יש לנו ציווי: “זכור את אשר עשה לך עמלק”! מה אתה צריך לזכור כל הזמן? את מה שעמלק עשה פעם? לפני כך וכך אלפי שנה? מה זה נוגע לי עכשיו?! אלא צריך לזכור את מה שעמלק עושה לנו עכשיו! והעמלק הזה נמצא בתוכנו. הרצון לקבל הנאה ותענוג שלנו, האגואיזם שלנו, הוא זה שמפריד אותנו מהבורא, ומשבש את כל הקשר שבינינו לבין הבורא. ולכן קוראים פרשה זו לפני פורים. מפני שהמן בן המדתא האגגי רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, והמן הזה מזרע עמלק היה. פירושו של דבר – המן הוא גם כן תכונה מתכונות הנפש שלנו. עמלק הוא שם כללי לאהבה העצמית של האדם, ולכן צריך לזכור אותו בכל רגע ורגע, ולראות את הרע שהוא גורם לנו, את החידלון שהוא מביא עלינו. העמלק הוא הקליפה של האהבה העצמית שלנו באופן כללי. אבל ראש החץ של עמלק הוא המן. המן בן המדתא האגגי אשר סבור תמיד, בכל עת ובכל זמן: “למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני”? הרצון לקבל שלנו חושב כל הזמן – למי המלך, מלך מלכי המלכים, רוצה לעשות יקר? למי הוא רוצה באמת להשפיע טוב ועונג? רק לי. בשביל מה הוא ברא אותי? הוא ברא אותי בשביל שאני אקבל הנאה ותענוג. ולכן אני צריך לנצל את כל החיים שלי בכדי להשיג הנאה ותענוג, בכדי לספק את עצמי.

 

אם כן, זאת הסיבה שקוראים את פרשת זכור לפני פורים. בכדי שנדע, שהעמלק הזה שרוצה להשתית אך ורק אהבה עצמית באדם, להכרית כל זכר של קדושה, והמן, הן שתי בחינות שהן למעשה אחת. רק שזה כלל וזה פרט. אבל שתיהן נמצאות בתוך האדם ושתיהן מגמתן אחת – להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן. כלומר, המגמה של האהבה העצמית שבנו היא להשמיד, להרוג ולאבד כל מחשבה יהודית שיש לנו, כל עיקרון ששייך ליהדות אמיתית. כל אידיאולוגיה של יהדות אמיתית, הרצון לקבל שלנו מעוניין להכרית, להשמיד, להרוג ולאבד. אבל כתוב: “הבא להרגך השכם להרגו”, ולכן אנו צריכים מצידנו: א. לזכור את מה שעשה לנו ועושה לנו עמלק כל הזמן. לזכור שאם לא העמלק שבתוכנו אזי היינו חיים בעולם נפלא, עולם שכולו מקושר עם בורא עולם, עולם של חיבור עם מלך מלכי המלכים, עולם שכולו אהבת הזולת ואהבת הבריות. אנו צריכים לזכור שהעמלק הזה נמצא כל הזמן איתנו, והוא מעוניין לנתק את הקשר בינינו לבין הקדושה. ב. אנו צריכים לקיים את מה שנאמר בתורה: “אדם כי יקריב מכם קורבן לה’ מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם”. אנו צריכים לזבוח, לשחוט את הרצון לקבל הבהמי הזה שהוא בחינת עמלק (תש”ס).

 

“זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים”. הסביר אדמו”ר זצ”ל: את העמלק לא צריכים לחפש מחוץ לנו, הוא נמצא בתוכנו, והוא האהבה העצמית של האדם. אנו צריכים לזכור את אשר עשה עמלק, את מה שהאהבה העצמית מחוללת בתוכנו, איזה נזק גורמת בתוכנו, כי גורמת לניתוק הקשר עם ה’ ית’, וע”י כך שהאדם יזכור את אשר עשה לו עמלק ירצה למחות את זכרו. “מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח”, כלומר כאשר האדם יראה את הרע שהאהבה העצמית גורמת לו ולזולתו, ומה האדם יכול להרויח אם הוא מוותר על האהבה העצמית שלו, אם הוא מוחה את העמלק שבתוכו? ומה יכול היה להרויח אם היתה בו אהבת הזולת – את הקשר עם מלך מלכי המלכים, וכי מה שווים החיים בלעדי הקשר הזה? לכן צריך להזדרז למאוס ברצון לקבל הזה, ולפסול אותו מכל שימוש.

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

 

לעמוד מאמרי הקבלה של הרב גוטליב

לעמוד שעורי הקבלה בווידאו של הרב גוטליב

לרכישת ספרי קבלה וחסידות מהרב גוטליב

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.