שו"ת | לימוד קבלה לנשים

זמן קריאה 2 דק'

א) נשאלתי מה דעתי בענין לימוד חכמת הקבלה לנשים:
תשובה: בזמנו נשים כלל לא היו לומדות תורה, אלא היו נבערות מדעת, ומקומן במטבח, בקושי יודעות את הא’ ב’ ומעט חשבון. בתקופת ההשכלה הקימו המשכילים בתי ספר לבנים ובנות, ומשכו את הבנים והבנות אליהם. המסר שלהם היה: הפסיקו לשבת בחשכת העולם החרדי, בואו ללמוד בבתי הספר שלנו מדעי העולם, ותהיו בנות נאורות וחכמות. בנות רבות נענו למסר הזה, ונכנסו ללמוד בבתי הספר ההם, למותר לציין שאיבדו כתוצאה מכך את הקשר עם דרך התו”מ. או אז קמה אשה דגולה בשם שרה שנירר וקראה להקים בתי ספר על טהרת הקדושה לבנות, שגם בהן תוכלנה הבנות ללמוד את כל המדעים, ולא תצטרכנה לרעות בשדות זרים. כל גדולי ישראל תמכו בקריאה זו תחת הכותרת: “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”. וכך אמרו בפירוש החפץ חיים והחזון איש זצ”ל: בכדי להציל את הבנות מן החילוניות צריך ללמדן לא רק מדעים, אלא גם את תורתינו הקדושה. בבתי ספר אלו לא לימדו גמרא, כי זה נאסר בהלכה, אבל לימדו תנ”ך ברמה גבוהה, משנה, ספרי מוסר וחסידות, והלכה, וכל זה בתמיכת גדולי ישראל.
בהקשר לזה אני סבור שאין ללמד חכמת הקבלה לנשים באופן כללי, אולם את נושאי עבודת ה’ היוצאים מן הקבלה ומן הזה”ק צריך בודאי ללמד בכל הסמינרים ומוסדות לבנות. ובאם אשה רוצה במפורש דוקא ללמוד חכמת הקבלה, מטעם שמרגישה שזה מוסיף לה אמונה ויראת שמים, דעתי שצריך ללמדה באופן פרטי. אלא שזה צריך להעשות ע”י בעלה, או אביה, או ע”י אשה אחרת. ויש לציין שאדמו”ר זצ”ל למד עם בנותיו ועם אשתו את כתבי אביו בעה”ס, ולמד עימהן קבלה ממש. וכל זה הוא מטעם “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”, כי כבר ניבאו גדולי ישראל מדורות עברו, שהחשכה בדורות האחרונים תהיה כ”כ גדולה, עד שלא יוכלו להחזיק מעמד באמונה פשוטה, ללא לימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה. ועינינו הרואות אשר הגשמיות הולכת ומתגברת, וגדולי ישראל מנסים לכבות שריפות, ע”י לחץ של איסורים שונים, אבל עכ”ז יש נערים ונערות רבות שנושרים מן התלם, מן הישיבות והסמינרים. וע”כ “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”, דצריכים להכניס בישיבות ובסמינרים לימודי פנימיות התורה.

ב) נשאלתי לגבי ענין שאדמו”ר זצ”ל היה נזהר בדיבורי התורה שלו, והיה מדבר באופן מאד מצומצם, שלא ישמע אדם שאינו ראוי. וכהיום יש הנהגה אחרת, שיש דיבורים גלויים, ולא מסויגים כלל. תשובתי: א) כתוב בכתבי תלמידי הבעש”ט על הפסוק “ונפשי יצאה בדברו”, שע”י הדיבורים ניכרת מה שיש בפנימיות האדם. ומסיבה זו אדמו”ר זצ”ל לא רצה לדבר. אולם היום השתנה הכל, דבזמן אדמו”ר זצ”ל כלל לא היו ספרים בעבדות ה’, ממילא מה שדיבר נחשב לגילוי (היו אז עניני עבדות ה’ רק בספר ההקדמות, ובזהר כרך א’, וג”כ רק ברמז ובכללות). אבל היום שכבר יצאו ספרים רבים בעבדות ה’, כגון ספרי המאמרים, ושמעתי, ומכתבים וכדומה, ממילא אין נחשבים הדיבורים לגילוים, כי כבר הכל גלוי. ב) גם על זה אפשר לומר “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”, דבכדי שלא תשתכח תורת בעה”ס, הרשה לעצמו אדמו”ר זצ”ל לכתוב את המאמרים בעבדות ה’ (ובכתיבה אין הפגם של “נפשי יצאה בדברו”), וכן אנו מדברים ללא סייג, מטעם שהשומעים דהיום אינם השומעים של פעם, שהיו שקועים בעבדות ה’, והספיק להם רמז בעלמא, אלא השומעים דיום צריכים דיבורים גלויים. ג) אדמו”ר זצ”ל דיבר במדרגות שאחז בהן, ולכן לא רצה לגלות במה שאחזח, אבל הדיבורים דהיום אינם נאמרים מתוך השגה, אלא בגדר תפילה בלבד, וממילא אין בהם רעותא.

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

 

לדף השאלות והתשובות של אדמו"ר מאשלג הרב גוטליב

לעמוד שיעורי הקבלה והחסידות בווידאו של הרב אברהם מרדכי גוטליב

לרכישת ספרי הקבלה והחסידות של אדמו"ר מאשלג טלזסטון הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו