כתבה | על מהרי"ל אשלג יום השנה להסתלקותו

תמלול הכתבה:
ליום השנה להסתלקותו
לא מימים ימימה היה הדבר, לא ספור- אגדה מעולף (עולם) רזים היה האיש, לעינינו ובימינו היה,

אולם כל עוד בינינו היה, כל עוד שדה פעולתו בעולם השפל היתה, לא ידענוהו להוקירו בערכו,

לא השכלנו לשאוב ממעין המים החיים שהיה נובע לכל דכפין,

ורק לאחר שנעדר מבינינו ונשמתו חזרה למקור מחצבתה, רק עתה מבחינים אנו בדמותו הנפלאה. נפשו בערה בלהט –

שלהבת לתיקון העולמות ולכן שקד על הפצת תורת הנסתר שעיקרה עולם התיקון ומכאן צעד אחד בלבד לגאולה שלמה.


יהיו נא איפוא שורותינו המעטות מצבת עד לזכרו.
בוורשה העיר נולד ועל ברכי התורה גדל.

שקד על דלתות התורה ושקידתו היתה לשם, עד שבגיל שלש עשרה היו כל מסכתות הש”ס שגורות על פיו.

את מעייניו שם בלימוד הנגלה ומשהגיע לפרקו נסמך להוראה ואף כיהן כמורה הוראה בוורשה מולדתו.
נמנה בין בעלי המדרגה שבין אנשי שלומו של רבי מאיר שלום מקאלושין,

נכדו של היהודי הקדוש ואדמו”ר לבית פוריסאוו, וכבר אז ניבאו לו נצורות.

אף רבו הבחין בשאיפתו המיוחדת של תלמידו שנפשו ערגה למופלא ועודדו,

שכן הכיר בכוחו הגדול, ומאת ה’ היתה זאת כי נזדמן לו האדם, אחד הצדיקים הנסתרים.

 

אשר הנחיל לו את יסודות הקבלה, אשר מאז היתה למשאת נפשו כל הימים.
על לימודיו מפיו של אותו אדם טמיר ונעלם שעסק במסחר לא נודע אלא ממכתבו של הרב אשל”ג,

שנתפרסם לאחר פטירתו בראש כרך כ”א של פירוש הסולם.
נפשו של האברך הצעיר, והוא בן שלושים ושלש בלבד שמלא כבר כרסו בש”ס ופוסקים,

נקשרה בחכמת הנסתר העמיק בה בסודותיה כפי שנמסרו לו מפי אותו זקן,

אולם מעתה החליט לעלות לארץ ישראל.

 

ערש הקבלה שבה חיבור רבנו שמעון בר יוחאי את ספר הזוהר הקדש,

שעל הרריה התהלך האר”י הקדוש עם תלמידיו והשמיע באזניהם את צפונותיה,

אשר אווירה “חיי נשמות”, והוא יחד עם בני ביתו ואישתו בחודש התשיעי להריונה היתה –

יצאו בדרכם לאר”י. ברכבת שהובילה מפראג לאחד מחופי הים התיכון, באו לה לאשתו חבלי הלידה.

הרכבת נעצרה, הרבנית הולידה את בתה בביתו של איכר צ’כי ובמלאת

לתינוק שבועיים ימים המשיכה המשפחה את דרכה לארץ הקדש.

 

באותה שעה נגזרה גזרה שלא יעלו לארץ אלא בעלי מלאכה שבידם לפרנס את עצמם

במלאכת ידם הרב אשלג הרשים את עצמו כעושה קלף לספרי תורה ואף כלי המלאכה הביא איתו.

לפי נוסח אחד התכוון למצוא את לחמו מיגיע כפיו בתעשית סבון ולא להשתמש בכתרה של תורה.
בהגיעו לירושלים העתיקה, השתכן בחדר עתיק. כאן נפתח המעין הנובע והוא החל להשפיע מתורתו

ליחידי סגולה שהרכינו את ראשם לפני אותו אברך שזה עתה הגיע,

וכן נקשרה ידידות עזה בינו ובין מר”ן הגר”ח זוננפלד שהעריץ אותו עד מאוד.


בד בבד עם הרבצת תורת הנסתר ברבים הרבה בתפילה ליד הכותל המערבי

ובמשך כשנה וחצי קבע את מקום תפילתו גם בשבתות ובמועדים ליד הכותל.
הוא לא הסתפק בהשמעת שיעוריו בחכמת הקבלה לשומעי דבריו הוא נשא את

נפשו להפיץ את חכמת הנסתר בחוג נרחב יותר, ולכן החליט לאסוף מסביבו

חבר צעירים שיחונכו על ידו למטרה לה נועדו, להמשיך את עבודתו.


התלמידים לא החסירו אף שיעור אחד שמורם השמיע ברבים ואף בשנים שבהם התגורר מחוץ לירושלים,

מטעמים כמוסים שלא גילה אותם, היו נוסעים אליו מידי שבוע לשיעור הקבוע ואף פעמים אחדות בשבוע.

בחדוות קודש מספרים תלמידיו על אותו חג סוכות שבו לא הלכו לביתם,

שכן מיד לאחר התפילה החל להשמיע את חידושיו במשך שעות מרובות עד שעת המנחה וכו’

וכך שלא יכלו להיפנות לביתם, מחשש שמא יפסידו דיבור אחד מתורת רבם.


לא הסתפק הרב אשלג בהשמעת תורתו לבני החבורה ובכל לימבו שאף להפיץ את מעינותיו

חוצה ומלאה הארץ דעה וכו’ שכן עם הפצת חכמת הקבלה, יבוטלו כל גזרות קשות ויתנוצץ אור הגאולה

כדברי ה”רעיא מהימנא” בזהר הקדש “בהא ספרא יפקון ישראל מגלותא”. למטרה זו החל בתרגום הזוהר ללשון הקדש,

ואף הוסיף לו ביאור כך “שלא הניח בו שום ענין או מלה שלא יפרשם ויבארם ע”פ השכל הפשוט שכל מעיין בינוני יוכל להבינם”.


ספרים רבים חיבר הרב אשלג “פנים מאירות” ו”פנים מסבירות”, באור על “עץ החיים”,

“תלמוד עשר ספירות” ט”ז חלקים ועוד, אולם גולת הכותרת לפעולתו הוא פירוש ה”סולם”

על הזוהר וזהר חדש שנדפס בעשרים ואחד כרכים. את תפקידו של הביאור, הוא ה”סולם”

הוא מסביר ש”שאם יש לך עליה מלאה כל טוב ואינך חסר אלא סולם לעלות בו ואז כל טוב העולם לפניך”.


תלמידיו מספרים על העילה שבעקבותיה החל לחבר את ספרו

על הזוהר והיה זה בעיצומה של השואה הגדולה שבאה על ישראל,

מתוך אמונה עזה בדברי הזוהר ” ועם הבורא דא יפקון בני ישראל מן גלותא”,

ובאותה שעה החל בעבודתו לעשות את הספר הקדוש דבר השווה לכל נפש, דווקא בשעה

” שהחושך יכסה ארץ וערפל לאומים” דווקא בשעה חמורה יש להפיץ אורה של תורה על פני תבל,

שכן אורה מועטת מגרשת הרבה מן החושך ואמונתו העזה הונחלה גם לבניו ותלמידיו הממשיכים את דרכו.


עשר שנים בשנות תש”ג-תשי”ג, עסק בחיבורו זה ועם סיומו בל”ג בעומר תשי”ג

בשעה שנסתיימה הדפסת כרך י”ח על הזוהר, נתכנסה החבורה הקדושה להילולא דרבי שמעון בר יוחאי

ורבם השמיע לפניהם את משאו הנרגש לסיום הזוהר בו הוכיח שדורנו זה הוא הדור של ימות המשיח,

“ולפיכך זכינו לגאולת ארצינו הקדושה מידי הנכרים, וגם זכינו להתגלות ספר הזוהר –

אבל בזה זכינו רק בבחינת נתינה מהקב”ה – אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה להתחיל בעבודת השי”ת לעסוק בתורה ובמצות לשמה,

ואז נזכה ל”שלימות ההשגה ולגאולה השלמה” (מתוך משא לסיום הזוהר “זהר חדש” (כרך כ”א) עם פירוש הסולם ירושלים תשט”ו).


אם כי הסתגר בד’ אמות של הלכה היו אזניו קשובות להתפתחויות המדיניות אשר מסביבו.

עוד בימי המנדט החל להוציא מעין כתב עת שנועד לפרש את מאורעות הזמן ברוח התורה.

(שלושת הגליונות שיצאו לאור עולם עוררו הדים מרובים אף בחוגים חפשיים ומתוך חששות וכו’ חדל להדפיסם וד”ל).


עם כיבוש הערים הנטושות ויישובם ע”י יהודים ראה כאחד מתפקידיו לטהר את האויר ע”י תורה ותפילה,

וביחוד ע”י הפצת ספרי הזוהר והלימוד בו. יחד עם תלמידיו עבר לבאר שבע

ושם התפללו ולמדו יחד ואף נעשו על ידו הכנות לנסיעה לאילת ולא איסתייעא מילתא.


עד ימיו האחרונים לא חדל מהרבצת תורה לתלמידיו ואף בשכבו על ערש דוי עמדו תלמידיו מסביביו והקשיבו לדבריו.

ביום הקדוש, יום הכיפורים תשט”ו , בשעה שבביהמ”ד שלו השמיע החזן

“אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתו” החזיר הרב אשלג את נשמתו ליוצרה.


בעת שהותו בחו”ל כתב לתלמידיו, “שהוא שואף לחזור לאר”י על כנפי נשרים,

להגיע לגבעה אחד על יד ביתו ולנוח שם” ועל אותה גבעה שליד ביתו, באותם הגבעות

שם היה נוהג להתבודד ולפנות בקר ולהתיחד עם ההר ה’ וגאונו, שם מצא מנוחת עולמים.


אוהל הציבו על קברו בהר המנוחות אולם זכרו חי לנצח בלב תלמידיו

ההולכים באורחותיו וממשיכים את מפעל חייו של רבם ומורם זצ”ל.

 

לכתבות נוספות על אדמו"רי אשלג 

לשיעורי תורה בכתבי בעל הסולם

לתמונות של המקובל הרב יהודה אשלג זצ"ל

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.