open book on the table

משלי מקובלים | כלים ריקים אל תמעיטי

זמן קריאה 3 דק'

משל:  מינקותם הם היו חברים בלב ונפש והיוו מופת לחברות נאמנה. הם אהבו והעריצו אחד את השני ללא גבול, השתובבו יחד, דיברו יחד, חלמו יחד, שחו זה לזה את בעיותיהם גם את הצלחותיהם, וככל שגדלו כך גם גדל הקשר עמם והיו לשם דבר בידידותם האמיצה והאוהבת.

ברם, עולם כמנהגו נוהג, ולאחר שהקימו שניהם משפחות לתפארת, הוצרך האחד ליסע מעל אחיו ולהרחיק נדוד לארץ אחרת למען עסקיו המסועפים. משכך, בא להיפרד מידידו משכבר הימים, הם נפלו זה בזרועותיו של זה, התחבקו ועיניהם דמעו ללא הרף, הם כרתו ברית אחווה ביניהם והבטיחו זה לזה כי לא ישכחו אחד את חברו לעולם, ואם יזדקק אי מי מהם לעזרה, מיד יחוש אליו חברו לסייעו בכל אשר יצטרך.

וכך נפרדו אלין תרין רעין דלא מתפרשין, זה מזה, בהבנה וידיעה שיתכן שלא יפגשו שוב בקרוב. ויהי ברבות הימים, נהפך הגלגל על שניהם, זה שעקר דירתו לארץ מרחקים, השקיע כספו בעסקה מוצלחת והוא נעשה במהרה עשיר גדול ומפורסם קנה לו אחוזות רבות ומפוארות אוצרות רבים עברו לבעלותו, משרתים סבבוהו בכל אשר יפנה, ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאד. לעומתו, על חברו לא שפר גורלו כל כך, הוא השקיע בעסקאות כושלות והפסיד את כל כספו עד שנעשה לעני מרוד והוצרך לחזר על הפתחים.

יום אחד נזכר העני המסכן בחברו משכבר הימים. הוא בירר אודותיו ושמע כי הוא אחד העשירים מגדולי תבל. שמח אותו עני ורחב ליבו, בזוכרו את הברית והשבועה שכרתו זה עם זה לפני שנים רבות. הוא מיהר לשלוח מברק לחברו הגביר הגדול להודיעו על מצבו הקשה והדחוק. לא עבר זמן רב ומברק תשובה הגיע לאותו עני ואביון, וכך נכתב בו: “מה מאד הצטערתי לשמע מצבך הקשה, הנני מבטיחך נאמנה, ידידי היקר, כי לא עוד! הנני מתכבד בזאת להזמינך לאחוזתי, שם יובילך משרתי האישי לחדר האוצרות בו טמונים וספונים אוצרות ושכיות חמדה לאין ספור עין לא ראתה! אתן לך קצבת זמן של שעתיים, לאסוף מכל הבא לידך, וכל אשר ימצא בידך שלך הוא ובע”ה יעלה מזלך מעלה מעלה ולא תדע עוד דוחק ועניות כל חייך!” קרא זאת העני ויפג ליבו משמחה ואושר. הוא מיהר לארוז את חפציו ועלה על הרכבת הראשונה שתובילו בדרך אל הא(ע)ושר. לאחר דרך ארוכה ומייגעת הגיע העני הזורח לאחוזתו המדהימה ביופייה של ידידו מנוער, הם נפגשו ונפלו זה על צווארו של זה בחיבוקים ונשיקות. לא איחר העשיר לעשות ככל אשר אמר, מיד קרא לשלישו וציווהו להוביל את חברו לחדר האוצרות שם יתן לו ארכה בת שעתיים ליטול מכל אשר יחפוץ. לפני שהלכו קרא שוב האדון העשיר לשלישו, המתיק עמו סוד ושחררם לדרכם . באו השנים לחדר האוצרות. השליש פתח את הדלת

הכבדה והמשוריינת, עיניהם הסתנוורו לרגע מיופי וזוהר האוצרות הנדירים. השליש נתן ביד העני קופסה קטנה שימלאנה מכל אשר תשיג ידו ושעון הזמן החל לתקתק. העני המאושר החל למלא את הקופסה מכל הבא לידו, עד מהרה התמלאה הקופסה הקטנה. הוא תחב בכיסיו עוד כמה יהלומים ככל שהצליח ויצא החוצה. ויהי כראות השליש את העני המתעשר יוצא החוצה, מיהר ובעט בחופזה בקופסה שבידיו וכל תכולתה נשפכה ארצה. העני נדהם והחל לגדפו על אכזריותו ורוע מעלליו, אך השליש, נאמן לציווי אדונו, רק הסיט את עיניו באדישות והורה לו לשוב ולמלא שנית את הקופסה. שוב גחן העני ומילא את הקופסה מכל אוצרות תבל ויצא. ו…שוב בעט שומר הפתח בלא חמלה ושפך את כל מה שאסף ביגיעה רבה והורה לו ללא שהות לשוב ולמלא אותה וחוזר חלילה. כך חזר הדבר ונשנה מספר פעמים, זה אוסף ביגיעה ובמאמצים וזה בועט ומכלה לריק את כוחותיו של העני.

לפתע מצלצל הפעמון המודיע כי זמנו תם. השערים נסגרים, העני האומלל ניגש אל השליש ועשן יוצא מאוזניו, כולו בוער בגחלי זעם ועברה, תופס את השליש המסכן וגורר אותו לחדרו של אדונו העשיר, “ראה, מה עולל לי משרתך הנאלח! אני ממליץ לך לפטרו מיד ללא שהיות, יען הוא בוגד ואכזרי מאין כמוהו, ומי יודע מה מסוגל לעולל לכל עושרך פגע רע זה!!!” ויהי אך שמע העשיר את דבריו, פרץ בצחוק גדול ומיהר לשחרר את משרתו הנאמן לפני שיכלהו חברו בזעמו. “לא זכרתי שאתה טיפש עד כדי כך! תן תודה ידידי, לאדם יקר זה, כי בזכותו היה לך כלי ריקן לאסוף עוד ועוד אוצרות, בלעדיו היית נשאר עם קופסה קטנה אחת ותו לא. ועתה כל אשר אספת במשך אלו השעתיים, שלך הוא!

נמשל:  לעיתים, מצבים קשים עוברים על האדם, יש נפילות וירידות, והאדם ברוב טיפשותו מתרעם ומתלונן ‘מדוע עולל ה’ לי כך? מה חטאתי ומה פשעתי שמגיעים לי עונשים כאלו?’

אך אומרים רבותינו הק’, כי ‘הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה”, ו’בשעת הדביקות יתהפכו הדינים לרחמים פשוטים’, ו’באמת הירידה עצמה היא העליה’!!! ועוד מאמרים רבים שאם ישכיל ויחכם האדם בהם, יבין כי ‘ונהפוך הוא’, דווקא בשל אהבת השי”ת אותו ובחמלתו כי רבה עלינו, גלגל עלינו את המצבים הקשים, שכן הם ורק הם מהווים ‘כלים’ וחסרונות לאור העליון, כי יתרון האור מתוך החושך דווקא הוא ניכר.

(רבינו בעל הסולם זי”ע)

מתוך כתבי בעל הסולם

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו