מאמרים בנושא חגים ומועדים - הרב גוטליב שליט"א

חודש אדר – מאמר השמחה

חודש אדר – (15/02/2010)

בסד
“משנכנס אדר מרבין בשמחה”.
מה פירוש “מרבין בשמחה”?
פירש רבי ומורי זצ”ל:
להרבות בקו ימין
זה נקרא “מרבין בשמחה”,
להרבות בהתבוננות בגדלות ה’,
שזה ממלא את האדם
בשמחה ובשלמות.
 
להרבות באמירת תודה
לה’ על כל חלק קטן
שיש לאדם בקשר עם הבורא,
על כל מגע שיש לו בתורה
ומצוות בעניני קדושה.
אדר נגזר מן הפסוק
“אדיר במרום ה'”.
“אדיר הוא, יבנה ביתו בקרוב”.
כלומר ההכרה של
האדם בגדלות הבורא,
ההכרה הזאת היא הכרה
אמונית, דרך האמונה.
 
וזה ממלא את האדם בשמחה,
ואת כל חייו בתוכן ובמשמעות,
וביכולת התגברות
, ובפעילות של קדושה.
כפי שכתוב:
“ימין ה’ רוממה”, ימין ה’ מרוממת
את האדם, “ימין ה’ עושה חיל”,
ימין ה’ יכולה לפעול
פעולות גדולות באדם –
לעשות חיל, “ימין ה’ רוממה”.
“ימינך ה’ נאדרי בכוח,
ימינך ה’ תנאץ אויב”,
דהיינו בזמן שאדם הולך
בקו ימין, ומחנך את עצמו
רוב שעות היום לחשוב על
זה שהוא נמצא בפני
מלך גדול ונורא,
ומתנהג בהתאם,
מדבר בהתאם,
ובעיקר מדביק את
מחשבתו בגדלות ה’,
זה נותן לאדם את איכות
החיים הרוחנית הנצרכת,
אשר כמובן הולכת ומתפתחת
מטבע הדברים בהדרגה.
 
ועי”כ יכול לנצח את האויב
הגדול ביותר שלו, שהוא
האהבה העצמית שלו.
מצד אחד כתוב “משנכנס
אדר מרבין בשמחה”.
מצד שני כתוב “והעשיר
לא ירבה”. מיהו העשיר?
אומרים חז”ל: “איזהו
עשיר? השמח בחלקו”.
ז”א לגבי האיזון של
עבודת האדם כתוב
“והעשיר לא ירבה
והדל לא ימעיט”.
עשיר זה קו ימין,
כי האמונה בגדלות ה’,
משווה את האדם
לעשיר מושלם לגמרי
, דלא חסר לו דבר.
הדל זה קו שמאל,
דכאשר האדם מתבונן
בתוך הדעת
לראות את מצבו אזי הוא
רואה שהוא עני ואביון.
ע”כ הפסוק אומר: ב’
התמקדויות הנפש הללו,
צריכות להיות מתואמות
במשקל שוה 
“העשיר לא ירבה”
יותר מדי בקו ימין,
“והדל לא ימעיט
יותר מדי בקו שמאל”.
אבל כשנכנס אדר
כן מרבין בשמחה.
 
המושג “מרבין” בעצמו בא לומר
שהאדם צריך להגדיל
לאין ערוך ולאין שעור את
ענין חשיבות העסק בתורה ומצוות,
וזה יתכן כפי שאמרתי ע”י
ההתבוננות ומחשבת
האמונה בגדלות ורוממות ה’.
 
וענין “אדר” מרמז על “אדרת שער”,
דהיינו דוקא בזמן שיש התגברות
של סערות בחיי האדם,
מתוך תוקף הרצון לקבל,
מתוך תוקף ההסתרה,
מתוך תוקף הקושיות על ההשגחה,
ומתוך קשיי חיי היום יום,
דוקא אז הוא הזמן
להרבות בשמחה,
מתוך יתר חיזוק של קו ימין,
שהוא בחי’ “אדיר במרום ה'” כנ”ל.
ו”מרום” הוא ענין
ההתרוממות למעלה מהדעת.
 
***
 
“ונהפוך הוא”
הנה אם מסתכלים
באופן כללי, אזי מעשה
המגילה דומה מאוד לענין
הברכות שבירך יצחק את בניו.
הברכות האלו קבעו
מי יהיה שולט – עשו או יעקב.
ולמעשה אפשר לומר גם כאן –
כל מגילת אסתר זה אותו ענין
השליטה של מי תתגבר?
 
אם השליטה
של המן וושתי וזרש
שהם בחינת עשו,
או של מרדכי ואסתר
מהצד של יעקב.
בברכות אנו רואים שיצחק
רצה לברך את עשו,
שהרי יצחק אמר
לעשו (בראשית כ”ז ז’):
“הביאה לי ציד,
ועשה לי מטעמים ואוכלה,
ואברככה לפני ה’ לפני מותי”. 
 
ובמגילת אסתר אנו רואים
שהמלך נתן שליטה
להמן בדוגמת זה,
והמלך הוא “מלכו של עולם”.
אלא בדומה שבברכות
נתהפך הכל לטובה,
ע”י תחבולה, כך גם
כאן נתהפך הכל,
נעשה “ונהפוך הוא” – אשר ישלטו
היהודים המה בשונאיהם”.
 
שבסופו של דבר יעקב נכנס
לקבל את הברכות, ז”א שהדרך
של יעקב היא זאת שנתברכה,
וכן כאן בסופו של דבר
מרדכי ואסתר נתברכו.
וענין התחבולה – שיעקב לבש
את העורות השעירים.
מפני שיעקב טען “הן עשו אחי
איש שעיר ואנכי איש חלק”.
 
דכידוע שערות מרמזות
על כלים דקבלה,
ויעקב היה איש חלק
דלא היו לו שערות.
“יעקב איש תם יושב אהלים”,
לא היו לו שום שערות,
לא היתה
לו שייכות לכלים דקבלה בכלל.
אז היה צריך לעשות
תחבולה שענינה
“הקול קול יעקב
והידים ידי עשו”.
וגם פה היה בדיוק אותו דבר,
ז”א שנכנסו מרדכי ואסתר
לקבל את השליטה
ואת הגדלות
במקום המן.
 
גם פה נעשה הדבר
במין מהפכה,
שהמחשבה שהמן
חשב להשמיד
להרוג ולאבד את
השיטה של היהודים,
את דרך היהודים,
נתהפכה שתלו אותו על העץ.
ז”א את אותן הברכות
שעשו התכונן לקבל,
שע”י זה תהיה לו
שליטה גדולה,
קיבלו מרדכי ואסתר. וזהו:
“מהר קח את
הלבוש ואת הסוס
כאשר דברת ועשה
כן למרדכי היהודי”.
 
ז”א אותה גדלות
שעשו התכונן
לקבל קיבל יעקב,
וגם כאן אותה גדלות
שהמן התכונן לקבל,
אותה שליטה,
קיבלו מרדכי ואסתר,
והכל נתהפך לגמרי,
בבחי’ “ונהפוך הוא”.
כאן יש ענינים
נפלאים מאוד
בכל פסוק ופסוק,
אבל לכאורה זהו הרעיון
הכללי של המגילה.
בדומה למהפכה שנעשתה
בענין הברכות,
גם כאן נעשה אותו דבר.
וכאן נקבעה שליטה לקדושה.
ובכל דור ודור צריכה להקבע
השליטה מחדש.
 
אבל היא נקבעת דוקא בדרך
הזאת של “ונהפוך הוא”.
נשאלת השאלה: למה זה צריך
להיות על הדרך הזאת?
למה צריך להיות שבהתחלה
ניתנת השליטה לעשו,
ואחר כך רק אחר כך מקבל
יעקב את הברכות.
 
למה לא יכולים לקבל ישר את
גילוי ברכות הקדושה?
התשובה לזה
היא אחת ויחידה:
יעקב הוא איש תם
יושב אהלים,
ומרדכי היהודי הוא
כפי שהפסוק אומר:
“מרדכי היהודי
בן יאיר בן קיש 
בן שמעי איש ימיני”,
דהיה מבחינת ימין. שניהם
אותה בחינה,
ששניהם עובדים
בהשפעה גמורה,
ובזמן שצריכים להחיל את
הברכות עליהם,
אין להם כלים דקבלה שיוכלו
לקבל בהם. הברכות הן
ענין התגלות אור החכמה,
התגלות אלוקות, ואין להם כלים לזה.
לכן הרעיון בכללות הוא שמתחילה
צריכים לעורר את הכלים דקבלה
שהם בחינת עשו והם בחינת המן.
 
ואח”כ מתקיים
“רשע יכין וצדיק ילבש”.
ז”א שהכלים
דקבלה ממשיכים
את השפע של
התגלות האלוקות.
אבל הכלים האלו לא
יכולים לקבל. מדוע?
אלו כלים של פרודא,
רק להמשיך הם יכולים,
אבל לקבל, מקבלים
הכלים דקדושה,
ע”ד של עמ”נ
להשפיע נחת רוח לה’.
וכל הקבלה היא
בצורה שבעקבותיה
משתבחת האמונה,
והולכים ביתר
שאת באמונה, אבל
לא שהקבלה נעשית עיקר.
 
דהנה בהסתכלות
פנימית של
חלק ב’ אומר רבינו הק’
שהכלי היחיד
שיכול להמשיך
הוא הבחינה ד’
דעביות. והרבי זצ”ל
מסביר שהרצון
לקבל הגדול
ביותר זה הכלי הממשיך,
כי להמשכת האור
צריך את החסרון
הגדול ביותר.
אבל אחרי שהוא ממשיך
תכף ומיד עושים
מסך עליו, דע”כ
לא משתמשים בו לקבלה
רק להמשכה.
ולקבלה משתמשים
בבחינת ט’ ראשונות.
נמצא שאפשרות אחרת,
כי הט’ ראשונות
הן לא ברות המשכה,
רק הבחינה ד’.
 
ולקבל הבחי”ד
לא מקבלת,
רק הט’ ראשונות
מקבלות.
וז”ע “הקול קול יעקב”,
דהקול הוא בחי’ הגילוי אשר
מתגלה בכלים
דהשפעה דיעקב,
כי מקבל רק בכדי
להשפיע נחת רוח לבורא.
ומקבל בכדי להגדיל את
החסדים והאמונה ביתר שאת.
 
“והידים” שהם כלי ההמשכה,
הם “ידי עשו”,
דהיינו הרצון לקבל עמ”נ לקבל,
והקושיות היותר חזקות
שיש על ההשגחה.
וכן זהו ענין שהמן המשיך את
כל האורות הגדולים
דהתגלות האלוקות,
כי אמר: “למי יחפוץ המלך
לעשות יקר יותר ממני”,
אבל בסופו של דבר:
“ומרדכי יצא מלפני המלך,
בלבוש מלכות”. (סעודת ר”ח אדר תשס”ב).

חודש אדר - מאמר השמחה כל הזכויות שמורות לעמותת ‘סולם יהודה’ 2018-2019 | ת.ד 23941 ירושלים 9123901 | טלפון: 054-2051249