הבעש”ט, הילד החולה והגנבים

יהודי אחד הגיע אל הבעל שם טוב ממרר בבכי.
“הרב חייב לעשות נס ולהציל את הבן שלי!”
הבן של היהודי היה חולה קשה, ושום רופא לא הצליח להביא לרפואתו.

הבעל שם טוב ראה ברוח קודשו כי מדובר במקרה קשה במיוחד,
שערי שמים היו נעולים לתפילתו והבעל שם טוב הבין שעליו לפעול בתחבולות.
קרא מהר לעוזרו וביקש שיביא לו מניין של עשרה יהודים גנבים.
“גנבים?” תמה העוזר.
הבעל שם טוב הנהן בראשו והאיץ בו לבל יתמהה ולו רגע קט.

חיפש בעיירה אנה ואנה, מצא את מוישי הגנב, ושכנע גם את דוויד שגם טמן ידו מפעם לפעם,

ובקושי רב הצליח לכנס לאחר מאמץ רב ושכנועים מנין של עשרה גנבים.
לאחר שיחה של הבעל שם טוב עמדו הגנבים לתפילה מעומק הלב,

והנה קרה נס בלתי ייאמן והילד החל להבריא, ותוך זמן קצר עמד על רגליו.

כולם נדהמו מהנס.
הסתכלו החסידים זה בזה ותמהו מה פתאום ביקש הבעל שם טוב הקדוש

עשרה גנבים ולא יהודים צדיקים או לפחות יהודים פשוטים וכשרים.
לבסוף חסיד אחד אזר אומץ ושאל את הבעל שם טוב לפשר מעשיו.

הסביר הבעל שם טוב הקדוש:
הילד היה במצב כה חמור ששערי השמים היו נעולים בסוגר ובריח ותפילותי לא הועילו,
וחשבתי לעצמי שרק גנבים המומחים ב’פריצה’ יהיו מסוגלים לפרוץ את שערי השמיים.
הבעל שם טוב ריפא בנוסף לילד החולה גם את נשמותיהם האובדות של הגנבים.
שהרי לכל בן אדם יש כוחות שניתנו לו משמים, ויכולת לבחור מה לעשות איתם.
והבעל שם טוב בגדולתו הפגיש אותם עם כוחות אלו ועורר בהם זיכרון וגעגוע לאלוקות.