בדרך לבעל שם טוב

הצדיק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ז״ל נסע פעם

לבעל שם טוב הקדוש בכדי לשבות במחיצתו בשבת.

בדרכו,עבר בכפר ובו בית מזיגה שהושכר ליהודי,
יהודי זה לא אפשר לשום יהודי שאינו בן המקום להיכנס לכפר.

כשהגיע לקרבת הכפר, נשבר אופן העגלה,
לקח העגלון את האופן על שכמו והזדרז לכפר לתקנו.

כשחזר, הרכיב את האופן והמשיך בנסיעתו,
לאחר מספר דקות, נשבר האופן השני ובינתיים נטה היום לערוב.

החליט רבי מיכל לשבות בכפר בכדי להמנע מחלול שבת.
לכשנכנס לכפר פגש בו בעל בית המזיגה , התמלא כעס וביקש לסלקו מהכפר.
לאחר תחנונים הסכים בעל בית המזיגה לאפשר

לרבי מיכל לשבות בכפר ובתנאי שלא יספר כי שבת בביתו.

לאחר השבת נסע רבי מיכל לבעל שם טוב וסיפר לו את חוויות הדרך.
כשחזר רבי מיכל לביתו, פגש את אשת בעל בית המזיגה.

היא ספרה לרבי מיכל כי בעלה נפטר ויהודי הכפר

ששמחו להיפטר מיהודי זה דורשים סכום גבוהה בעד קבורתו.

היא הוסיפה וספרה כי בעלה היה צדיק נסתר שנהג לתרום צדקות רבות

ובין היתר מימן את כל הכנסת האורחים שעשה יהודי אחר בכפר שהיה מכניס אורחים גדול.
היא שתפה את רבי מיכל בצוואתו של הנפטר בה נכתב כי הוא מבקש

שבקבורתו לא יעסוק איש וכשתגיע עגלה לכפר יבואו ממולה שני זרים שיעסקו בקבורה.

מיהר רבי מיכל לספר ליהודי העיר את דבריה,
בדקו יהודי העיר ומצאו שאכן אמת בדבריה.

בעודם מדברים, הגיעה עגלה לעיר וממולה שני זרים שמיד טפלו בקבורה,
אמר רבי מיכל לתושבי העיר כי אחד מהזרים היה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו.
(סיפורי חסידים, שלמה יוסף זוין)