עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

אגרת ט

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

זמן קריאה 29 דק'

מכסלו תרפ"ג – לר' משה מרדכי שולץ

פניהם שוות זו לזו, ופני אדם לא אשרטט בשרטוט פני בהמה, ואם אשאל על פני אדם אחד, לשפת יתר… להודיעו אשר… … בראשו… על ב' רגלים באשר… ……

לפני אדם… אמנם ראוי למשוח שרטוטי פניו בדיוק נמרץ מאד בגוונים מדויקים, עד שנתבונן מתוכו טובו של קלסתר פניו… … וטובי מראה, ואם פניו שוחקות… … או… ……

האומנים בעלי מלאכה זו, ורק את זה דרשתי ממך, שתודיעני כל שרטוטין שבפני נפשך הרוממה מעל…

ציינתי לך בדיוק הזמן מעם הפרדי ממך עד הנה, כי בזה הזמן נתרקמו בזה אחר… ……

הינך עוסק בחריצות בקבוץ השרטוטים ולהעמידם במחזה מול מחזה, לראות פניה של האי עולמתא שפירתא דלית לה עיינין,

לכן דרשתי ממך ציור ב' התמונות העקרות, שכבר פלטו אצבעותיך, בפני ב' מכתבים… … טו"ב סיון: ואתה כתבת לי הענינים בכללות,

גם ערבת השרטוטין, גם העיקר חסר מהספר, באשר שלדעתך פשוט… כל צורך… שהסכלת חשוב במשאלותי, ועדיין לא ענית(י) לי כלום וכלום.

 

אמנם, באשר שרואה אני קושי הפשיטות שעליך, שאתה מתבייש לדבר בפשיטות, וכל עסקי עמך, הן פנים אל פנים גם במכתבים,

לא פעלתי ברוחך כלום, כי זה דרך רוב בני האדם בענינים האלו, שבכל אבר שחוטאים בהם או מנהגם עמו כמנהג הבהמה בהשתוות,

יבושו עמו כבשת גנב ויכסו אותו בז' כיסויים, כמו אבר המילה וחלק אחוריים וכדומה מהאברים העושים שוה כמעשה הבהמה.

 

לכן מוכרח אנכי לותר לך על שינוי זה, ואדבר עמך כלשון [אולי צ"ל בלשון] ערומים מתחת מעטפה של המליצה.

כי כבר נלאיתי מלחכות על פתרונים בשאלה זו הנחוצה לשנינו יחד, והעיקר לכבוד שמים, כי אינו חסר לי זולתה כלום.
ואבחר לדבר עמך לשון ערומים בלשון שאין מלאכי השרת נזקקים לו. ואי לזאת אדרש ממך לבאר לי לשון הזוהר הקדוש

בג' מקומות באר היטב, ואפילו הדברים שאתה ברור בהם שיתרון או אפי' חטא יחשבו לגלות רזין כאלו,

ומכל שכן בפני יודעים ומבינים, או אפי' דברים הקלים ומעופפים כעופי שמיא על שמים של איש פשוט,

הכל צריך לו, והגם שאין צורך בו לעצמו אבל צורך הוא לכלל הפנים.

ועיין בזוהר מפרשת שמות ולהלאה עד דיבורי ההפסקה שלאחר הפסח ועד בכלל, באר היטב.

ואחר כך עיין היטב מדפין שלקודם חג העצרת דשם בסמוך לו, עד אלול דהאי שתא דעברוה מעברא לארעא דישראל,

והא לך ב' מקומות. ואחר כך מדפין דמעלות ארעא דישראל עד סופו.

 

ומתחילה תבאר לי כל מיני השתנות ופעולתיהן מהאי מקום להאי מקום,

דהיינו בפרנוס הדרגות ואסוקי שמעתתא כל כך שידך מגעת, ואחר כך תציין לי

כל טוב שבפסיעות גופייהו ואבזרייהו, ואיזה נחוצה ואיזה יתירה ובמה נחוצה ובמה

יתירה ומה הי' העולם חסר בלעדה, גם ציורי קוי התקוה שבכל אתר ואתר. ועיקר

בשרטוטין מבליטין תואר הפנים עם גווני חיותו והארתו בפנים אימות או פנים יפות או פנים

שוחקות או פנים מסבירות, שעל בליטה חיה כזו צריכין לרשום אפי' דברים פשוטים ומיותרים ונודעים מכבר,

כדי שבכל תמונה יצוייר כללות שרטוטין בקבוץ אחד מסודר לזה בהסברה יתירה.

 

וזה הטעות לא תכפול, לפרש לי הפירוש שמצאת בהשרטוטין ושרטוטין עצמם מובלעים בפירושך,

אדרבה, לשרטוטין גופייהו אני צריך, ולפרשם אני בעצמי ביכולת כמותך,

והעיקר כמו שנפלו מלמעלה טרם ביאורך שנתת עליהם מלמטה.
וכיון שעדיין אני ירא מעצלות ידים שלך, אשר רק קליפה זו צודה נפשות נקיות מבלי פשע,

לכן הנני בעצמי לכתוב לך חידושי מלין בצורות הללו שאני דורש אותם,

ואחר ככלותך לבאר לי כל השרטוטין הנ"ל כל כמה שידך מגעת בפשיטות בלי ביאורים,

רק כמו שנפלו משמים, אחר כך תפרש לי בלשונך מה שאני מפרש כאן בלשון תרגום,

שבדרך זה אדע כמה אתה מבין כתב ידי והגיוני לבי. ואחר שתפרש מה שבלבי,

תגיה את דברי ותוסיף עליהם או תגרע מהם או שניהם יחד.

 

ולמען השם למלאות דרישתי זאת, ולא לחוס על שום ביטול תורה ותפלה שלך אפי' כמה שבועות עד שתמלא לי דרישתי זאת, ועד שתגיע לי דבריך הללו במענה ברורה לי, הרי אצבעותי קשורים בעבותות היראה ולא אוכל לבוא ולצאת עמך בכתובים האוהלה של תורה ואהבה עילאה.תא חזי, אית שפא קדישא לעילאין, ואית שפה קדישא לתתאין, ועלייהו אקרי כל הני חכימיא דקשוט, פה ה', מאי טעמא, בגין דשכינתא קדישא מדברת מתוך גרונם, וכל מה דממללון, חיך דלהון טעים ולא אחרא. ועל דא אורחייהו דהני חכימו דקשוט לממסר חוכמתא לחביריהון פה אל פה.

ומאי טעמא פה אל פה ולא מפה לאודנין. בגין דמה דחיכא טעים, לא מתמסר באודנין, והאי לחודא והאי לחודא.
ועל רזא דא כתיב, פה אל פה אדבר בו לא במראה ולא בחידות, במראה דא לפום חיזו דבני אנשא, בחידות דא לפום שמיעו דאודנין דבני אנשא.

אבל לית הכי כלל אורחיהו דחוכמתא דקשוט, דלית איהי ממסרא אלא בחיכא, כמא דכתיב מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני,

ועל דא כללא ידעי רבנן דין בדין מין במינו בטעמא, דכל מין ומין אית ליה טעמא באנפי נפשה.

וכיון דהני חיביא שבע תועבות בלביהון, על דא חלק לבהון ולית טעימיהון שוה,

כי בלל ה' שפתם אשר לא ישמעו איש את שפת רעהו.
אבל רבנן, דשקרא לא אתי בחכיהון, בגיני כך כל מיכליהון קושטא איהו, וכל אתערותא דלהו לקושטא איהי,

ועל דא הוי כלהו רבנן כגברא חדא בלבא חדא, ומבינין כל חד שפת רעהו, דחכיהון חיך חדא,

ועל דא אשתכח חילא בהון לגלאה רזין חד לחבריה פה אל פה.

 

וברזא דא צלי רעיא מהימנא על יהודה, ואל עמו תביאנו, ואוקמוהו רבנן שיוכל לעמוד במחיצתם

של צדיקים ולישא וליתן עמהם בהלכה, דהיינו כדאמרן שישמע לשונם.
כי מאן דאשתכח בפגימו ברזא דלא תיקן כדקא יאות חטאם של דור הפלגה, כדין אשתכח

תחות רשותא דאליל בבל דאקרי בל, ונבלה תמן שפתהון, ולא ידע מאי קאמרי רבנן.

ווי ליה ווי לנפשיה. ושכינה מה אומרת וכו'.

ואי תימא איך אית לתקין תיקונא דחובה רבא דא, והכתיב אלקים בשמים ואתה

על הארץ על כן יהיו דבריך מועטים, וכתיב למה יקצוף אלקים על קולך. דא קושטא איהו בלי ספיקא כלל.
אבל כגון הכא אנן צריכין לכחו של משה רעיא מהימנא דסהיד על גרמיה כי לא בשמים היא בפיך ובלבבך לעשותו,

דבחילא תקיפא דרעיא מהימנא אשתמודע דכבר נחתא תורה לארעא בהני צרופי

אתוון דשמאהן דאורייתא ובכל הני עובדין דסדיר קמן ודכולא עלמא ברזא דמן המותר בפיך,

השתא איתנייהו בארעא ממש כמא דכתיב ובפיך ובלבבך לעשותו, דהיינו באתדבקותא דרוחא ומוחא

בכל האי סוכלתנותא ודעתא דאית בשיחין דאבהתנא ובשיחת עבדי אבהתן ובתרי"ג פיקודין,

דבכל עובדא אשתמודע לעיינין צירופא חדא בגוונין דאורחין דמארי עלמא, דבגוונין

אלין אתפקדא כל נהורא עילאה, ומאן דאדביק גוונא חדא בדעתא שלים, איהו לא טרח בכדי,

ארי הכא אשכח חולק חדא מתרי"ג חולקין דנשמתא, וכדין אזיל ואכפיל בכל הני גוונין עד דמשכח כלהו איברין דנשמתיה.

 

ואם זכה לשלימו דנשמתיה, הרי להוי באבטחותא דזכי בכולא, דכלום חסר בביתא דמלכא, וליכא עניותא באתר דעותרא סגיאה.
ווי להני טפשין מבלי עלמא דידעו בנפשייהו דטב להון דלא אתבריאו, ומלתא חדא

תחות לישנא דהנך, דהוו להו יומין טבין מהאידנא, דהיינו מלקדם דאתבריאו.
ודא זמין להו קוב"ה לאשתמודע פגימו דלהון לעיינין דבני נשא, והיינו דכתיב אל תאמר

שהימים הראשונים טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת, דהיינו דהכתוב חס עליהון

ומודע להון דיכסו בלבייהו מלתא דא, בגין דסימנא הוא לפגימו דטפשותא דאית בהון.
ועל דא אוכח להו נביאה מהמנא מלאכי, לחם מגואל בל תקריבו, ואם תאמרו במה גאלנוך,

באמרכם שלחן ה' נבזה הוא. דכן אורחייהו דכל טפשי עלמא, כיון דחכייהו

טעים מתקא למרירו, כדין אמרין דמרירא הוא, ומבזין פתורא דמלכא קדישא.

 

ועל דא לייט להון ואמר ארור נוכל ויש בעדרו זכר וכו', ואחזי להון דהאי נכילותא איהו דאינון

נוכלין במארייהו. מאי טעמא, בגין דאית בעדרייהו זכר, ואינון קא מתרפי בעובדין ולא טרחי

לאשכחא יתיה, ובגיני דא, לייט להון נביאה קדישא, בגין דאפשר להו לאיתאה להיכלא דמלכא זכר תמים,

ואייתו ית דחגיר וית דעויר. ווי להון דאחזיאן קלנא בי היכלא דמלכא. ועל דא מחזי להון

בפקיחו יתירתא פגימו בישא דלהון, ברזא הקריבהו נא לפחתיך הירצך או ישא פניך,

פחתיך איהו רמיזו לאתרא דפחת דעבדו תמן פגימו, דהיינו בשפה עילאה,

דוכתא דלדידן הוו מומא ולדידהו לא הוי מומא, אבל האי אתרא לא מתמלא בעקימת

שפתייהו, וקוב"ה מגלי בישהון לאפיהון, כמא דאמינא לך כד הוינא עמך

ברזא דקרא נקי וצדיק אל תהרוג, דמוחא מקרי נקי ולבא אקרי צדיק.

 

ווי למא דחליף שמייהו, דמשקר בשמא דקוב"ה, ומהפכין הקערה על פיה.

וקרא מסהיד בהון ולאפיהון, כי לא אצדיק רשע.
ובגין דא אנת רחימו דנפשאי לא תהך בארחיהון דהנך מבלי עלמא, שטיא ובר שטיא,

בגין דלא שווין לגבך כלל לא בגזעא ולא בשבילא, ומכל שכן בפירי. דבגזעא דילך אנת חד בהאי דרא,

ובדכיותא דגזעא הדא טב אנת מנאי, כמא דאמינא לך כד שרינא עמך, ולא חסיר לך כלל,

אלא למפק בחקלא דברכיה ה' ולמילקט כל הני איברין המדולדלין דאתדלדלו מנשמתך ולצרף יתהון לגופא חדא,

ובהאי גופא שלימאה ישרי ה' שכינתיה בגויה בתדירו ולא יתפסיק כלל.

 

והאי נביעו דסוכלתנותא סגיאה ונחלין עלאין דנהורא יהוי כעינא דלא פסיק,

וכל אתר דיהבת עינך בו יתברך, וכולהו יתברכון בגינך, בגין דיהוין מברכין יתך בתדירו,

וכלהון מרכבתין דמסאבותא ישרי עליהו… … לעלמין בגין דרעותהון למילט יתך,

וכדין יתקיים ברכתא דסבא מברכיך ברוך וכו'.

 

ונהדר להאי רישא דשרינא ביה ברזא דפה ה', דאית שפה עילאה ואית שפה תתאה,

ואינהו כתרי אחתן שויין דא לדא, אבל בגין לאוספא לכל הני זכאין טיבו על טיבו ונהורא על נהורא,

אתתקן עלייהו ד' תיקונין דדיקנא, קדישין עילאין, זכאה חולקא דהאי דזכי למירת להון,

ואוף זכאה חולקא דהאי גברא דזכי לאתדבק בהאי זכאה דכבר ירית להון.

וברזא דהני ארבע תיקונין כתיב לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכי דרכיכם,

דלית מחשבין קדישין עילאין כמא מחשבין דהדיוטא, ולית אורחין קדישין עילאין כאורחין דהדיוטין.
מחשבה איהי רזא דרישא. ואורחא, איהו האי אורחא דרישא אתפשט ביה ופרי ורבי על ידיה.

 

תא חזי, אית רישא עילאה ואורחא עילאה על גבי שפה עילאה, ואית רישא תתאה

ואורחא תתאה על גבי שפה תתאה. ועל דא אתתקנו הני שערין דשפוון על שפה עילאה,

דאינון חיזו דהאי רישא עילאה דאמינא. ותיקוני דא אקרי "רחום". עיין אדרא רבא נשא.

 

והאי חיזו, כד זכיין למחמי יתה בטביעו דעינא, אשתכח דאיהו מלא רחמים מכל סטרין, דלית ביה אתר… …… ועל דא איהו רחום ודאי.
ולבתר דא, זכיין למחמי אורחא עילאה דאיהו אורח דבני עליה דאינון שעירין, ובגין דא אתחזי לכל הני עלמין תתאין,

כמא דהאי תיקונא יקירא דרישא דאקרי "רחום", דאיהו תושבחתא דכל תושבחתין אתחזי לון,

דבהאי אורחא אתפסיק משערין אלו גו מצעי, ופסיקו דא דאורחא דא אתחזי לתתאין מכחות ב' נוקבין דחוטמא,

תמן אתפשט האי אורחא ואתרשים במציעו דשפה עילאה. ותיקונא דא אקרי "וחנון", דכל יודעי חן חמין יתיה ודאי.

והשתא דזכית להני תרי שמהן… …… תתאין, ונחזי מאי האי דקמן באתר דא דאשתכח שפה… ……

מתחות שפה תתאה, דתמן… …… דהיינו, רישא לתתאין, וכל הני זכאין זכו לנשיקות ……. …

אף-על-גב דנשיקין… …… … תתאה כחדא. וא"כ אית למתער למה אתדבקו ברישא דשפה תתאה… …… …

טעמא יתירה… …… …… ופומא קדישא… …… … דהאי אורחא דאתרשים בשפה עילאה ומחזי להון אתר דא כמה… …..

. אורחא לית בשרא,… …… …… כדקא יאות ברחימו דא… וכדין… … אתתקפו יתיר בשפה תתאה,

וכדין עזה כמות אהבה, ונפק נפשיהו ברחימו עילאה ותתאה כחדא, וכד נפשייהו… … תתאה.

 

ועל דא אקרי אתר דא רישא תתאה. מאי טעמא. בגין דדמי לגמרי לרישא עילאה, וכלא יודעים דדא אוליד לדא, ודא אקרי "ארך",

בגין דנתארך פנים דרישא עילאה… …… … אין בכולא דא לדא, וכמא דאתכללו כחדא הויין לעיינין דכולא.
וברזא דא אוקמוהו רבנן דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, מאי טעמא, משום דבג' אלין אתחזי כל ש…… ……

וכיון דזכינן דהאי רישא תתאה אתכפל בסיומא ואתי בג' תושבחתן בסימין כמא דאתיא לן רישא עילאה, ודאי אין בהם מעילה,

ולית שום פגימו שייכא בהני תיקונן יקירין דאתמשכא… דידהו, וכולא יודעים דדא אוליד לדא, לאפוקי מליצני הדור דהוי אמרין

מאבימלך מלכא דגרר אתעבר שרה. ועל דא אתקיים בהאי נטיעא קדישא דזרעא דישראל רזא דקרא ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך וכו'.
ואשתכח תיקונא דא רישא לתתאין ודאי, בגין דשייכא לתתאין לקימא להון ולקשרא להון בצרורא דחיי כדאמרן.

 

אבל ברזא דאוקמוה רבנן דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד לבד, מאי טעמא, בגין דאינון משתכחו ברזא דרישין,

אבל לכלהו בני דרא אתר למעברא עלוהי צריך, ואי לאו הכי הוי… מנוחה ברזא דטיול בנייחא דרוחא באשלמותא,

ועל דא אתתקן ואתמשך מהאי רישא אורחא תתאה, ואיהו דמיא נמי לאורחא עילאה, אבל אתגלי ואתי כמו סבא דלאי מאורכא דיומין,

ולא בסבא טעמא, כמו ברזילי הגלעדי, דכיון דצורה דהאי אורחא תתאה דמי לגמרי בכולא כאורחא עילאה דאתפשט מרישא עילאה,

בגין דא חזי דגופא תתאה איהו, ואשתכח באורחא תתאה, ודמי לעילאה כקוף בפני אדם, והאי דחזי שפיר חזי.

ועל דא אתקרי תיקונא דא "אפיים", לאחזאה דלא כל אפין שוין, וכלהו נפילות דבני עלמא בעי לאשתכח על אפיים ברזא ויפול אפיים ארצה.
ועל דא אתרשים האי אורחא בשפה תתאה ממש ממול אורחא דבשפה עילאה, כמה אפי כרובים איש אל אחוהי,

דבגין צורה דדהיא דדמיא להדדי, אתתקפו דא בדא ואתרשמו בשפוון בעומקא יתירתא. ודא איהי נמי רזא ד"אפיים",

דהיינו דעד השתא לא הוי ידיע כלל דאית אפין לעילא ואפין לתתא, ולא כל אפין שוין.

 

וכד אנא שמענא להאי צורבא מרבנן דאמר דשוחק מכולהו בני עלמא בחילא דתמנת ה' יביט,

והוי שש ומתפאר בגוונין דליה דהוא ענה דמצא את היימים במדבר ברעותו את החמורים לצבעון אביו,

ועון רשין נמחק, אנא אמינא בלבאי דהאי מדרבנן אהאי אורחא תתאה קא משכח,

וקרי להאי אורחא תתאה ענה רעיא דצבעון אבוהו, והאי רישא תתאה קא קרי צבעון,

ודא לא שמענא השתא כלל בכתבא דלקמא.

ואנא קא מצטער למשמע מלין אלין מתפרשן כל צורכייהו. חד, למנדע יימים אלו מאי עבידתיהו,

דהיינו כל שרטוטין דבאפיהון באורכא ובפותיא ובקול מראה וריח, וקושיא דלהו מאי,

ופירוקא דידהו מאי, ואם קושיא דא חדתא הוית או טמיר באודנין דלהון מרעיא דצבעון אבוה דענה דא,

ומאי הוי בלביה דצבעון על בן חכים דא, אם אמר לו אם חכמת ישמח לבי גם אני,

ובכלל אי הוי חדותא דשמעתא, וכמה יומין אתמשכא, או חדותא דא כמה שעתין.

כל דא מפורש ומבואר היטב בהאי ביאורא דרישא תתאה ואורחא תתאה דאמינא,

ואי לאו הכי לגבך אלא באורח אחר, אימא לי איזו גופא דעובדא היכי הוי.

 

והשתא דרָוַח לן עלמא בהאי רישא תתאה ואורחא תתאה, שמהן קדישין,

למאן דזכי לסבר אפיהון בתיקונין דשערא דתחות שפה תתאה "ארך אפיים",

ודאי כדין ניחותי הלאה לתחות דהאי פרוכתא קדישא דביה צרור וחתים ואתגלי

אגרא טבא לצדיקיא ועונשין מרין וקשיין לחייביא, דהאי פרוכתא אתקריאת ורב חסד,

כמא דאוקמוהו בגין דמטיא כלפי חסד, ובידהא דילה כל זכוון וכל טיבו דמאריה עלמא.

ווי למאן דגלי ערייתא דהכרת נפשיה בעולם הזה ותכרת לעולם הבא, ואיהו משתכח

ברזא דתתן אמת ליעקב, דעל דא אחיד ידיה בעקבוי דעשיו, ואשכח לכל האי חסד דאמרן,

דבשלימו דידי' אתגליא ואתי האי תיקונא שביעאה דאקרי ואמת,

דאמת וחסד אתכללו פה דא בדא ברזא דתתן אמת ליעקב חסד לאברהם.

 

ותא חזי ותיקום אסדרא דא דאמינא לך עד כען בכלהו דרגין דחמית להו עד השתא,

ואסתכל בציורא דידהו כדקא יאות, ותשכח להון כמא ציורא דערוגא חדא דאזדרע בה

נטיען שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, דהיינו לעילא רישא ואורחא,

ולתתא לקבלייהו ממש רישא ואורחא, והאי אחת דהשתא דאתקריאת

ורב חסד דהיא במציעותא כלפי כלהו ולתתא מכלהו.

ואית ערוגה דהני נטיען מציירין בה בצירופא אחרינא, דהיינו ג' נטיען לעילא.

ואתחשבו לראש ותוך וסוף, דהאי רישא עילאה אקרי "ראש", ואורחא עילאה אקרי "תוך",

ורישא תתאה אקרי "סוף". ומאי טעמא אצטרפו כך. בגין דהני ג' נטיען, טעמן וחזותן וריחן שוין אינון,

וברזא דא מצטרפו תלתא כחדא, ואתחשבו תלתיהון לעילאין ברזא דראש תוך וסוף.

והאי אורחא תתאה והאי יחודא דורב חסד, אתקריאן ב' בדי ערבות, מאי טעמא,

בגין דמשתכחו בד בבד. ובני גלוותא דמשתכחו ביני עממיא ואתערבו עמהון,

אמרין על הני ב' בדי ערבה דלית בהו טעמא וריחא, ואשתכח בערוגה דא דאמינא ג' לעילא וב' לתתא.

 

ובהני חמשה אתוון דאמרן, אית ק"ך צירופין, אבל אנא אמינא הני תרין,

בגין לאחזאה צירופא חדא בזכור וצירופא חדא בשמור, ואידך מתכללין בהני תרין סטרין דאמינא.
וסדרין אלין אתקריאין חמשא אתוון דאלקים, מאי טעמא, בגין דאתסדרו לאורכא דרך אצילותן דא תחות דא,

אבל אית רזא דמדידו דפותיא, דעד השתא לא שמענא ממך יוצא מפורש מפי כתבא,

ועל דא לית אנא יכיל למלל מרזא דא כלל עד דלא שמענא דשרית ביה בגרמך.

 

והא דאמרית לעילא ולתתא, לאו אדוכתין קא רמיזנא, כי לרוחין לית דוכתא,

אבל זמן אית להו ודאי לאשתמודע בעלמא. והא דאמינא לעילא,

איהו בגין דאתחזי בקדמיתא, ולתתא אנא קרי מאי דאתחזי לבתרוהי.
וליתיר אנא בעית מנך, דכד תפרש לי בלישנא דידך כל הני חמשה פרקין

דאחוינא לך עליהון בסדרא דלעילא ותתא, ותפרש לי כל עידנא ועידנא,

אימתי קא שרית פרקא קמא, ואימתי פרקא דאבתרוהי,

וכן כלהון בדקדוק לפום חילך דבדוכרנא דלך, או חושבן קרוב פחות או יתיר, ומשכא דזמנא דכל פרקא.

 

וביתיר אנא צחי למשמע משיכותא דזמנא דהני ב' בדי ערבות דקא אמינא

על אורחא תתאה דאיקרי תיקונא ד"אפיים", ועל פרוכתא קדישא דאקרי "ורב חסד", ושירותא דלהון אמת הוי.
ואף על גב דמלתא זעירא איהו לגבך אבל לדידי רבתא איהו. ודמי לי דכבר רמזת לי בכתבא חדא דשכיחת זמנא דלהון,

אבל הוי דכיר מלתא דא, דאנא יתיב כמא בבית אסורין ולא אוכל למטרח ולמיתי עמך בשמעתא מטעמא סגיאה דבלבאי,

ועל דא אתקיף למדכר זמניהון בפחות או יתיר הן במשיכותא והן ברישיתא דלהון.

 

ובמטו מנך לחדא, דתחייס על זמנא דאזלת לאיבודא בצערא למגנא, ותשדר לי כתבא מפורשא

לכל הני שאילתין דבעית מנך בביאורא שלים, דלא יהא לי צריכותא למחלף וליתי עמך בכתבין לבתרוהי.
עתה יקירי, בא וראה איך תוכל לפרנסיני בתירוצי אמת שלך, ומכל זה שאני נושא בעול עמך

אין לי כעת יותר מעגמת נפש, ואין לי קושיא עליך כי התירוצים קדמה לקושי' אם על חייו לא חס וכו'.

אמנם מאי דהוה, ומעתה ספור הרגעים שלא תאבד אפי' רגע אחד מהם,

כי כרוז עלינו ממרום בכל יום ויום, לא שררה נתתי לכם אלא עבדות נתתי לכם.

ומאן איהו ואן איהו דא דאנהיג האי קליפה בישא נוכראה דעצלות ידים הכא בגו בנוי דמלכא,

חציפותא איהו ודאי כלפי שמיא, העצל מתהפך על מטתו ודלת תסוב על צירה,

ושכינתא קדישא רמיאת לעפרא תחות רגלהא דהדא שפחה דילה דעברת ודשה על רישה

ודרועה בתדירו בחציפותא סגיאה, כמנהגין דשפחות נכריות דכל רעותהון בסליקו, כד ירקון רוקא מסאבא באפי גבירתה.

וכדי בזיון וקצף על כל הני דאית חילא בידיהו לממחי בחציפא דא, וקימין וחזיין כל האי חציפות ולא מוחין.

לאינון את קרי עצלים, לא עצלים שמיהו, אלא לית שום תפישא להון בערכא יקירא ותשבחתא דמארי שמיא דמשתכח לראשיהון.

וכגון/ובגין דא צריך לאודיע דלית יגיעו בריבוי דזמן אלא בעיונא, דהאי חומר המטונף מתרצה

ומתפייס ביותר לעבוד כ"ד שעות במעת לעת, ולא לעבוד שעתא חדא בטרחא דעיונא.

ועיקר הטרחא שייך במציאת כל רזי וטעמי תורה, כי שום עבדות אחרת לית בהאי גלותא,

ובכלא מתרצה האי חומר מטונף, אלא לא למיגע בטעמי מצוה.
ואפי' אי משכח איזה טעמין, כדין אחזי ליה לאותא בדא, דלית כל כך חדושא מתחזי בחד יתיר מחבריה,

וכדין לאי ולית יכיל לאטרחא יתיר, ובקבורתא דא האי כלבא קבור,

וצריך לאשרש אבתרוהי ולאפקיה מחצרות בית ה', ולקבל על גרמיה טרחא לאשכחא טעמי
תורה ורזין דפקודין בלישנא דאוריתא, וכדין והושב היוצר על כנו.

 

אתמול לעת ערב השגתי מכתבך מיום י"ד מר חשוון, וכעת בהשכמת הבוקר כבר המכתב

נשלם ומוכן הפאסט, ורציתי לידע מאין תדע בהאי גברא דנפיק ועאל בביתך בלא בר

דחכימא דקשוט איהו וגברא קדישא כמו דאמרת לי ואפ…… סדרא דגופך והודע לי בפרטות במאי הוא הפוך,

כי זה נחוץ לי לדעת, אבל באר היטב ביסודא ובסברא, ואם אינו האי כורך ספרים או מוכר ספרים

וספסר דראיתי אותו בביתך, ואם מסתכל במכתבים… ומהו אומר עליהון וד"ל.

ועיקר אל תמעיט לי בדברים אלו הנראים לך לשפת יתר, כי בהרבות ציורין כאלו,

תתרבה ההכרה בינינו, וזה אני חסר כעת וצריך לה מאד.

 

 

תרגום ללשון הקודש
בא וראה, יש שפה קדושה לעליונים, ויש שפה קדושה לתחתונים.

ועליהם נקראים כל אלו חכמי האמת, פה ה'. מה הטעם? הוא משום שהשכינה

הקדושה מדברת מתוך גרונם (זהר פנחס אות שעב ועוד),

וכל מה שמדברים חיך שלהם טועם ולא אחר.

ועל כן דרכם של אלו חכמי האמת למסור החכמה לחבריהם פה אל פה.
ומה הטעם פה אל פה ולא מפה לאזניים?

 

משום שמה שהחיך טועם לא נמסר לאזנים, וזה לחוד וזה לחוד.

ועל סוד זה כתוב (במדבר יב, ח):

"פה אל פה אדבר בו לא במראה ולא בחידות".

במראה – זה לפי ראיית בני-אדם, בחידות – זה לפי שמיעת אוזני בני-אדם.

 

אבל לא כך כלל דרכה של חכמת האמת, שהיא לא נמסרת אלא בחיך, כמו שכתוב (קהלת ב, כה):

"מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני". ולפי כלל זה יודעים רבנן, דין בדין, מין במינו בטעמו, כי כל מין ומין יש לו טעם בפני עצמו.
וכיון שאלו רשעים שבע תועבות בלבם, על-כן חלק לבם, ואין טעמם שוה, כי בלל ה' שפתם אשר לא ישמעו איש את שפת רעהו .
אבל רבנן, שהשקר לא בא לחיכם, משום זה כל מאכלם אמת הוא,

וכל התעוררות שלהם לאמת הוא, ועל-כן רבנן כולם הם כאיש אחד בלב אחד,

ומבינים כל אחד שפת רעהו, כי חיכם חיך אחד, ועל-כן נמצא בהם כח לגלות סודות אחד לחברו פה אל פה.

ובסוד זה התפלל רועה הנאמן על יהודה – "ואל עמו תביאנו". והעמידו רבנן,

שיוכל לעמוד במחיצתם של צדיקים ולישא וליתן עמהם בהלכה. דהיינו כמו שאמרנו, שישמע לשונם.
כי מי שנמצא בפגם בסוד שלא תיקן כראוי חטאם של דור הפלגה, אז נמצא תחת רשותו של אליל בבל,

שנקרא "בל", 'ונבלה שם שפתם', ולא ידע מה שאומרים רבנן. אוי לו אוי לנפשו. ושכינה מה אומרת וכו' .

ואם תאמר, איך יש לתקן תיקון של חטא גדול זה, והרי כתוב (קהלת ה, א):

"אלקים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים". וכתוב (קהלת ה, ה): "למה יקצוף האלקים על קולך". זו אמת ללא ספק כלל.

אבל כגון כאן, אנו צריכים לכוחו של משה רועה הנאמן שמעיד על עצמו (דברים ל, יב):

"כי לא בשמים היא בפיך בלבבך לעשותו". שבכוחו החזק של רועה הנאמן,

נודע שכבר ירדה התורה לארץ באלו צירופי אותיות של שמות התורה ובכל אלו מעשים שסדר לפנינו ולכל העולם,

בסוד ד'מן המותר בפיך'. עכשיו נמצאים בארץ ממש, כמו שכתוב "בפיך ובלבבך לעשותו".

 

דהיינו, בהתדבקות הרוח והמוח בכל זו התבונה והדעת שיש בשיחות אבות ובשיחת עבדי אבות ובתרי"ג מצות,

שבכל מעשה נודע לעינים צירוף אחד באופני דרכיו של אדון העולם, שבאופנים אלו מופקד כל אור עליון.

ומי שמדבק אופן אחד בדעת שלם, הוא לא טרח בחינם, שהרי כאן נמצא חלק אחד מתרי"ג חלקי הנשמה.

ואז הולך ומכפיל בכל אלו האופנים, עד שמוצא כל האיברים של נשמתו .

 

ואם זכה לשלימות נשמתו, הרי יהיה בבטחון שזכה בכל. כי כלום חסר בבית המלך? ואין עניות במקום עשירות גדולה (תמיד כט, א).
אוי לאלו טפשים מבלי עולם, שיודעים בעצמם שטוב להם שלא היו נבראים. ודבר אחד תחת לשונם של אלו,

שהיו להם ימים טובים מעתה, דהיינו, מטרם שנבראו.
וזה מזמין להם הקב"ה להודיע הפגם שלהם לעיני בני אדם. והיינו שכתוב (קהלת ז, י):

"אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה". דהיינו,

שהכתוב חס עליהם, ומודיע להם שיכסו בלבם דבר זה, משום שסימן הוא לפגם של טפשות שיש בהם.

 

ועל זה הוכיח אותם הנביא הנאמן מלאכי (ע"פ מלאכי א, ז): "לחם מגאל בל תקריבו, ואם תאמרו במה גאלנוך, באמרכם שלחן ה' נבזה הוא".

שכן דרכם של כל טפשי העולם, כיון שחיכם טועם מתוק למר, אז אומרים שמר הוא, ומבזים שולחן של המלך הקדוש .
ועל כן מקלל אותם ואומר (מלאכי א, יד): "ארור נוכל ויש בעדרו זכר וכו'", ומראה להם שנוכלות זו זה שהם נוכלים באדונם, מהו הטעם?

הוא משום שיש בעדרם זכר, והם מתרפים במעשיהם ולא טורחים למצוא אותו. ומשום זה מקלל אותם הנביא הקדוש,

משום שאפשר להם להביא להיכל המלך זכר תמים ומביאים את החגר ואת העוור. אוי להם שמראים קלון בהיכל המלך.

 

ועל כן מראים להם בפיקחות יתירה פגם הרע שלהם, בסוד (מלאכי א, ח)

"הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך". "פחתך", הוא הרמז למקום שנפחת,

שעשו שם פגם, דהיינו, בשפה עליונה, מקום שלנו הוא מום, ולהם הוא לא מום.

אבל המקום הזה לא מתמלא בעקימת שפתיהם, והקב"ה מגלה רעתם בפניהם,

כמו שאמרתי לך כאשר הייתי אתך בסוד הכתוב (שמות כג, ז ): "נקי וצדיק אל תהרוג". שהמוח נקרא "נקי", והלב נקרא "צדיק".
אוי למי שמחליף שמו, שמשקר בשמו של הקב"ה, ומהפכים הקערה על פיה. והכתוב מעיד בהם ולפניהם: "כי לא אצדיק רשע".

 

ומשום זה אתה אהבת נפשי, לא תלך בדרכיהם של אלו מבלי העולם שוטים ובני שוטים,

משום שלא שוים לגבך כלל, לא בגזע ולא בשביל ומכל שכן בפירות. כי בגזע שלך אתה יחיד בדור הזה,

ובטהרתו של הגזע הזה אתה טוב ממני, כמו שאמרתי לך כשהייתי אתך,

ולא חסר לך כלום אלא לצאת בשדה שברכו ה' וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך,

ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי יתפסק כלל.

 

והמבוע הזה של תבונה רבה ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק.

ובכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בשבילך, משום שיהיו מברכים אותך בקביעות.

וכל מרכבות הטומאה ישרו עליהם… … לעולמים משום שרצונם לקלל אותך, ואז יתקיים ברכת הסבא : "מברכיך ברוך וכו'".

 

ונחזור לתחילת הענין שעסקנו בו בסוד של פה ה'. שיש שפה עליונה ויש שפה תחתונה,

והם כשתי אחיות שוים זה לזה, אבל כדי להוסיף לכל אלו הזכאים טוב על טוב ואור על אור,

נתקן עליהם ד' תיקונים של הדיקנא, קדושים עליונים, אשרי חלקו של זה שזכה לירש להם.

וגם אשרי חלקו של אותו האיש שזכה להתדבק בזה הזכאי שכבר ירש להם.
ובסוד של אלו ארבעה תיקונים כתוב (ישעיה נה, ח): "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכי דרכיכם".

שאין המחשבות הקדושות העליונות כמו מחשבות של הדיוט, ואין הדרכים הקדושים העליונים כדרכים של הדיוטות.
מחשבה – היא סוד דראש. ודרך – הוא זה הדרך שהראש התפשט בו ופרה ורבה על ידו.

 

בא וראה, יש ראש עליון ודרך עליון על גבי שפה עליונה, ויש ראש תחתון ודרך תחתון על גבי שפה תחתונה.

ועל כן נתקנו אלו שערות השפתיים על השפה העליונה, שהם המראה של זה ראש העליון שאמרתי.

ותיקון זה נקרא "רחום". עיין אדרא רבא נשא. והמראה הזה כשזוכים לראות אותו בטביעות העין,

נמצא שהוא מלא רחמים מכל הצדדים, כי אין בו מקום… …… ועל כן הוא רחום ודאי.
ואחר כך זוכים לראות דרך עליון שהוא דרך של בני עליה שהם שערות. ומשום זה נראה לכל

אלו עולמות תחתונים כמו התיקון היקר של הראש שנקרא "רחום", שהוא השבח שכל התשבחות נראים להם,

שבדרך הזה נפסק משערות אלו תוך האמצע, והפסק זה של דרך זה נראה לתחתונים מכוחות שני הנקבים שבחוטם,

שם התפשט הדרך הזה ונרשם באמצע של השפה עליונה. ותקון זה נקרא "וחנון". שכל יודעי חן רואים אותו ודאי.

ועתה שזכית לאלו שני שמות… …… תחתונים, ונראה מה הוא לפנינו במקום זה שנמצא שפה… ……

מתחת שפה תחתונה, ששם… …… דהיינו, ראש לתחתונים, וכל אלו הזכאים זכו לנשיקות… …… …

אף-על-גב שהנשיקות… …… … תחתונה כאחד, ואם-כן יש להתעורר למה התדבקו בראש של שפה תחתונה… …… …

טעם יתר… …… …… ופה קדוש… …… … של הדרך הזה שנרשם בשפה עליונה, ונראה להם מקום זה כמו… ……

דרך ללא בשר,… …… …… כראוי באהבה זו… ואז… … התחזקו יותר בשפה תחתונה.

 

ואז "עזה כמות אהבה" (שיר השירים ח, ו), ויוצאת נפשם באהבה עליונה ותחתונה כאחד, וכאשר נפשם… … תחתון.
ועל כן נקרא מקום זה ראש תחתון. מהו הטעם. משום שדומה לגמרי לראש העליון, והכל יודעים שזה הוליד את זה.

וזה נקרא "ארך", משום שנתארך פנים של ראש עליון… …… … אין בהכל זה לזה. וכמו שנכללו כאחד היו לעינים לכולם.

 

ובסוד זה העמידו רבנן (פסחים כו, א) שקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. מהו הטעם, משום שבג' אלו נראים כל… …… …

וכיוון שזכינו שזה הראש התחתון נכפל בסופו ובא בשלש תשבחות מבושמות כמו שבא לנו ראש העליון,

ודאי אין בהם מעילה, ושום פגם לא שייך באלו תיקונים יקרים שנמשכו… שלהם, וכולם יודעים שזה הוליד את זה,

להוציא מליצני הדור שהיו אומרים מאבימלך מלך גרר נתעברה שרה. ועל-כן התקיים בזה נטע הקדוש

של זרע ישראל סוד הכתוב : "ואני זאת בריתי אותם אמר ה', רוחי אשר עליך וכו'".

 

ונמצא תיקון זה, ראש לתחתונים ודאי. משום ששייך לתחתונים לקיים אותם ולקשר אותם בצרור החיים כמו שאמרנו.
אבל בסוד שהעמידו חכמים (יומא כה, א) שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד לבד. מהו הטעם.

משום שהם נמצאים בסוד של ראשים. אבל לכל בני הדור, מקום לעבור עליו צריך, ואם לא כן, היה…

מנוחה בסוד של טיול בנחת רוח בשלמות, ועל-כן נתתקן ונתמשך מראש זה דרך תחתון.

 

והוא דומה גם לדרך עליון, אבל מתגלה ובא כמו זקן שעייף מאריכות ימים, ו'לא בסבא טעמא' (שבת פט, ב),

כמו ברזילי הגלעדי. כי כיון שהצורה של הדרך התחתון דומה לגמרי בכל כדרך העליון שהתפשט מראש עליון,

משום זה רואה שגוף תחתון הוא ונמצא בדרך תחתון, ודומה לעליון כקוף בפני אדם, וזה שראה – יפה ראה.
ועל כן נקרא תיקון זה "אפיים", להראות שלא כל הפנים שוים, וכל הנפילות של בני העולם צריכים להמצא על אפיים, בסוד "ויפול אפיים ארצה" .

 

ועל כן נרשם דרך הזה בשפה תחתונה ממש ממול הדרך שבשפה העליונה.

כמו 'פני הכרובים איש אל אחיו' (שמות לז, ט). כי משום שצורתה שלה דומה זה לזה,

מתחזקים זה בזה, ונרשמו בשפתיים בעומק יותר. וזה הוא גם סוד של "אפיים", דהיינו,

שעד עתה לא היה ידוע כלל שיש פנים למעלה ופנים למטה, ולא כל הפנים שוים.

וכאשר אני שומע לתלמיד חכם צעיר זה שאמר שצוחק מכל בני העולם בכח של "תמנת ה' יביט" (במדבר יב, ח).

והוא שש ומתפאר בגוונים שלו, שהוא ענה שמצא את היימים במדבר ברעותו את החמורים לצבעון אביו,

ועון ראשון נמחק. אני אומר בלבי שזה מדרבנן על זה דרך התחתון נמצא, וקורא לזה הדרך התחתון,

ענה רועה של צבעון אביו, וראש התחתון הזה הוא קורא צבעון. וזה לא שמעתי עכשיו כלל בכתבים שלפני.

ואני מצטער לשמוע מלים אלו מתפרשים כל צרכם. א' לדעת יימים אלו מה מעשיהם,

דהיינו כל השרטוטים שבפניהם, באורך וברוחב ובקול מראה וריח. וקושיה שלהם מהי,

ותירוץ שלהם מהו. ואם קושיה זו חדשה היא, או שמור באזניהם מרועה של צבעון אביו של ענה זה.

 

ומה היה בלבו של צבעון על בן חכם זה, אם אמר לו "אם חכמת ישמח לבי גם אני" (משלי כג, טו).

ובכלל אם היה שמחת השמועה, וכמה ימים נמשך, או שמחה זו כמה שעות. כל זה מפורש ומבואר

היטב בביאור זה של ראש תחתון ודרך תחתון שאמרתי. ואם לא כך הוא לגבך, אלא בדרך אחר,

אמור לי בבירור גוף המעשה איך היה.

 

ועתה שרוח לנו העולם בזה ראש תחתון ודרך תחתון, שמות קדושים,

למי שזכה לסבר פניהם בתיקונים של שערות שמתחת השפה התחתונה – "ארך אפיים",

ודאי אז נרד הלאה למטה מאותה פרוכת קדושה שבה צרור וחתום ומתגלה שכר טוב לצדיקים

ועונשים מרים וקשים לרשעים. שהפרוכת הזו נקראת "ורב חסד", כמו שהעמידוהו (אדרא רבא אות רפה),

משום שנוטה כלפי חסד. ובידה שלה כל הזכויות וכל הטוב של אדון העולם.

אוי למי שמגלה עריות שמכרית נפשו בעולם הזה, ותכּרת לעולם הבא.

והוא נמצא בסוד של "תתן אמת ליעקב", שעל-כן אחז ידו בעקבו של עשו (בראשית כה, כו),

ונמצא לכל החסד הזה שאמרנו, כי בשלימות שלו התגלה ובא זה התיקון השביעי שנקרא 'ואמת'.

כי אמת וחסד נכללו פה זה בזה, בסוד של "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם".

 

ובא וראה ותעמוד על הסדר שאמרתי לך עד כאן בכל הדרגות שראית להם עד עתה,

ותסתכל בציורים שלהם כראוי, ותמצא אותם כמו ציור של ערוגה אחת שזרעו

בה נטיעות שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב. דהיינו, למעלה ראש ודרך,

ולמטה לנגדם ממש ראש ודרך, וזאת האחת שעתה נקראית "ורב חסד", שהיא באמצע כלפי כולם ולמטה מכולם.

ויש ערוגה שהנטיעות האלו מצויירות בה בצירוף אחר, דהיינו, שלש נטיעות למעלה,

ונחשבים לראש ותוך וסוף. שאותו הראש העליון נקרא ראש, והדרך העליון נקרא תוך,

והראש התחתון נקרא סוף. ומה הטעם שנצטרפו כך. משום שאלו שלוש נטיעות,

טעמם ומראם וריחם שוים הם. ובסוד זה מצטרפים שלושה כאחד, ונחשבו שלושתם לעליונים, בסוד של ראש תוך וסוף.

והדרך התחתון הזה והיחוד הזה של "ורב חסד" נקראים ב' בדי ערבות.

מה הטעם, משום שנמצאים בד בבד. ובני הגלות שנמצאים בין האומות והתערבו עמהם אומרים

על אלו ב' בדי ערבות, שאין בהם טעם וריח (ויקרא רבה ל, יב).

ונמצאים בערוגה זו שאמרתי, שלוש למעלה ושנים למטה.

 

ובאלו חמישה אותיות שאמרתי, יש ק"ך צירופים. אבל אני אמרתי אלו שנים,

כדי להראות צירוף אחד ב"זכור" וצירוף אחד ב"שמור". והיתר מתכללים באלו שני צדדים שאמרתי.
וסדרים אלו נקראים חמישה אותיות של אלקים. מהו הטעם. משום שהסתדרו לאורך דרך אצילותם זה תחת לזה.

אבל יש סוד של מדידה ברוחב, שעד עתה לא שמעתי ממך יוצא מפורש מפי הכתב,

ועל כן אין אני יכול לדבר מסוד זה כלל עד שלא אשמע שאתה שורה בו בעצמך.

וזה שאמרתי למעלה ולמטה, לא על המקומות רמזתי, כי לרוחות אין מקום,

אבל זמן יש להם ודאי להוודע בעולם. וזה שאמרתי למעלה,

הוא משום שמתראה בתחילה, ולמטה אני קורא מה שנראה אחריו.
ויותר אני מבקש ממך, שכאשר תפרש לי בלשון שלך כל אלו חמשה פרקים

שהראיתי לך עליהם בסדר של מעלה ומטה, ותפרש לי כל זמן וזמן,

אימתי מתחיל הפרק ראשון ואימתי הפרק שלאחריו.

וכן כולם בדקדוק לפי כוחך שבזכרונך, או חשבון קרוב פחות או יותר, ומשך הזמן של כל פרק.

 

וביותר אני צמא לשמוע משך הזמן של אלו ב' בדי ערבות שאמרתי על אורח

תחתון שנקרא תיקון של "אפיים". ועל הפרוכת הקדושה שנקראת "ורב חסד", והתחלה שלהם "אמת" היא.
ואף על גב שדבר קטן הוא לגבך, אבל לדידי גדול הוא. ודומה לי שכבר רמזת לי במכתב

אחד ששכחת הזמנים שלהם, אבל זכור דבר זה שאני כמו יושב בבית הסהר,

ולא אוכל לטרוח ולבוא עמך בשמעתא מטעם גדול שבלבי.

ועל-כן התחזק להזכר זמנם פחות או יותר, הן במשכם, והן בהתחלה שלהם.

 

ובבקשה ממך במאד, שתחוס על הזמן שהולך לאבוד בצער לחנם,

ותשלח לי מכתב מפורש לכל אלו השאלות שבקשתי ממך, בביאור שלם,

שלא יהיה לי צורך להחליף ולבוא עמך במכתבים לאחריו.
עתה יקירי בא וראה איך תוכל לפרנסני בתירוצי אמת שלך,

ומכל זה שאני נושא בעול עמך, אין לי כעת יותר מעגמת נפש,

ואין לי קושיא עליך, כי התירוצים קודמים לקושיות, 'אם על חייו לא חס' וכו'.
אמנם מה שהיה היה, ומעתה ספור הרגעים שלא תאבד אפילו רגע אחד מהם,

כי כרוז עלינו ממרום בכל יום ויום: "לא שררה נתתי לכם אלא עבדות נתתי לכם" (הוריות י, א).

 

ומי הוא ואיה הוא זה שמנהיג אותה קליפה רעה זרה של עצלות ידים כאן בתוך בני המלך.

חציפות היא ודאי כלפי שמים. 'העצל מתהפך על מטתו ודלת תסוב על צירה' (ע"פ משלי כו, יד),

והשכינה הקדושה מוטלת לעפר תחת רגליה של אותה שפחה שלה שעוברת ודשה על ראשה

וזרועה בקביעות בחציפות גדולה, כמנהגם של שפחות נוכריות שכל מה שעולה ברצונם עושות,

כאשר יורקות רוק טמא בפני גבירתה.

וכדי ביזיון וקצף על כל אלה שיש כח בידיהם למחות בחצופה זו ועומדים

ורואים כל זו החציפות ולא מוחים. לאלו אתה קורא עצלים? לא עצלים שמם,

אלא אין להם שום תפישה בערך היקר ותשבחתו של אדוני השמים שנמצא לראשם.

ובשל כך צריך להודיע, שאין יגיעה בריבוי הזמן, אלא בעיון, כי זה החומר המטונף מת

רצה ומתפייס ביותר לעבוד כ"ד שעות מעת לעת, ולא לעבוד שעה אחת בטורח של עיון.

ועיקר הטרחה שייכת במציאת כל רזי וטעמי תורה, כי שום עבדות אחרת אין בגלות זו.

ובכל מתרצה חומר המטונף הזה, אלא לא להתייגע בטעמי מצוה.
ואפילו אם מוצא איזה טעמים, אז מראים לו עייפות בזה, שאין כל-כך חידוש נראה באחד יותר מחברו,

ואז מתעייף ולא יכול לטרוח יותר. ובקבורה זו קבור הכלב הזה. וצריך לשרש אחריו ולהוציאו מחצרות בית ה',

ולקבל על עצמו טרחה למצוא טעמי תורה וסודות המצוות בלשון התורה, ואז והושב היוצר על כנו.

 

אתמול לעת ערב השגתי מכתבך מיום י"ד מר חשוון, וכעת בהשכמת הבוקר כבר המכתב נשלם ומוכן הדואר,

ורציתי לידע מאין תדע באותו אדם היוצא ונכנס בביתך ללא רשות שחכם אמת הוא ואדם קדוש כמו שאמרת לי, ואפ……

סדר גופך, והודע לי בפרטות במה הוא הפוך, כי זה נחוץ לי לדעת, אבל באר היטב ביסוד ובסברא,

ואם אינו זה כורך ספרים או מוכר ספרים וספסר שראיתי אותו בביתך, ואם מסתכל במכתבים…

ומהו אומר עליהם, ודי למבין. ועיקר אל תמעיט לי בדברים אלו הנראים לך לשפת יתר,

כי בהרבות ציורין כאלו, תתרבה ההכרה בינינו, וזה אני חסר כעת וצריך לה מאד.

סינון

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הירשם לעדכונים

    +