סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

מיום כ' שבט תרפ"ה – לר' משה ברוך למברגר
ב"ה יום ו' עש"ק משפטים כ' שבט תרפ"ה וורשא יע"א
כבוד ידיד נפשי מוה"ר משה ברוך נ"י לנצח
אחר דרישת שלומו הטוב.

אתמול קבלתי מכתבך, ונהנתי, כי אראה שעל כל פנים תרצה למלאות רצוני. ואודות שאלתך הא', דבריך מגומגמים מאד, והוא ענין עמוק מאד. עתה טרוד אנכי, ומכל מקום אאריך מעט בענין, אולי תבין ותקבל מעכשיו.

כבר אמרתי בשם הבעל שם טוב, כי קודם עשיית המצוה אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר:

"אם אין אני לי מי לי" (אבות א, יד). אבל אחר המעשה, מחוייב האדם להתישב בעצמו ולהאמין שלא מכחו ועוצם ידי עשיתי המצוה, אלא רק מכח ה', שכן חשב עלי מכל מראש, וכן הייתי מוכרח לעשות.

כמו כן הסדר במילי דעלמא, כי שקולים הם הרוחניות והגשמיות, לכן טרם שאדם יוצא לשוק להרויח דבר יום ביומו, צריך הוא לסלק מחשבותיו מהשגחה פרטיות, ולומר אז:

"אם אין אני לי מי לי", ולעשות כל המציאות שעושים הגשמיים, בכדי שירויח מעותיו כמותם. אולם בערב, כשבא לביתו ושכרו אתו,

ח"ו מלחשוב שריבוי המצאותיו עשה לו את הריוח, אלא אפילו היה מונח במרתף כל היום היה גם כן מצוי שכרו בידו, כי כן חשב עליו השי"ת מכל מראש, וכן מוכרח להיות.

ואע"ג שבשכל החיצון, הם דברים הופכיים ואינם מקובלים על לב, מכל-מקום מחוייב האדם להאמין כן, כי כן חקק עלי השי"ת בתורתו, מפי סופרים ומפי ספרים.

וזהו סוד היחוד "הוי' אלקים". שסוד הוי' הוא סוד ההשגחה הפרטית, שהשי"ת מהוה את כל, ואינו צריך שיושבי בתי חמר יעזרו לו. ואלקים בגמטריה הטבע,

אשר האדם המתנהג על-פי הטבע שהטביע במערכות שמים וארץ הגשמיים ושומר חוקם כמו שאר הגשמיים; ויחד עם זה נמצא מאמין בשם הוי',

כלומר בהשגחה הפרטיות, נמצא מייחד זה בזה והיו לאחדים בידו, ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרו, ומביא הארה בכל העולמות.

שזהו סוד ג' הבחינות: מצוה, עבירה, רשות. אשר המצוה היא מקום הקדושה. העבירה היא מקום הסטרא אחרא.

ורשות שאינה לא מצוה ולא עבירה, היא מקום המערכה שעליה נלחמים הקדושה והסטרא אחרא.

בהיות האדם עושה דברים הרשותיים ואינו מייחד אותם לרשות הקדושה, אז נופל כל המקום הזה לרשות הסטרא אחרא,

ובהיות האדם מתחזק לעשות במילי דרשותא יחודים כפי כחו, מחזיר הרשות לגבול הקדושה.

ובזה פירשתי מה שאמרו חז"ל: "מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות". פירוש, אע"ג שהרפואה ביד ה' בלי ספק,

ותחבולות אנושיות לא יזיזהו ממקומו, מכל-מקום הודיענו התורה הקדושה: "ורפא ירפא", להודיעך שרשות הוא,

שהוא מקום המערכה בין מצוה לעבירה כנ"ל. אם כן הרי מחויבים אנו מצד עצמנו לכבוש תחת הקדושה את "רשות" הזה; והכיצד נכבשת?

אלא בהיות האדם הולך לרופא האומן, והרופא נותן לו תרופה בדוקה המנוסה אלף פעמים,

ואחר שזכה לקבל הרפואה הבריא, אז מחויב להאמין שבלעדי הרופא היה השי"ת גם-כן מרפא אותו,

כי כבר קצוב חייו מכל מראש. ובמקום לשיר ולשבח את הרופא האנושי, הרי הוא מודה ומשבח להשי"ת,

ובזה כובש את הרשות תחת גבול הקדושה, ועל דרך זה בשאר דברי "הרשות".

ובזה הולך ומרחיב גבולי הקדושה, על דרך שהקדושה מתרחבת בכל שיעורה,

ופתאום רואה עצמו וכל קומתו עומד וחי בהיכל הקודש,

כי כל כך נתרחבה הקדושה וגבוליה, עד שהגיעה למקומו עצמו. והבן זה.

וכל זאת בארתי אתכם במקומכם כמה פעמים; מפני שענין זה הוא אבן מכשול לכמה בני אדם,

שאין להם קבלה מבוררת בהשגחה פרטית, ו'עבדא בהפקירא ניחא ליה' (גיטין יג, א),

ובמקום עבודה רוצה ביותר לבטוח; ועוד יותר חושק לבטל הקושיות מאמונתו,

ולקנות לעצמו אותות ומופתים שלמעלה מהטבע, ולכן נענשים ודמם בראשם.

כי מחטא אדם הראשון ולמעלה, המציא ה' תיקון לחטא זה בסוד היחוד הוי' אלוקים על דרך שבארתי,

שזה סוד "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, יט). ומטבע האדם שמה שמשיג דוקא על ידי רבוי כוחותיו,

קשה לו מאוד לומר שמתת השי"ת הוא, ממילא יש לו מקום עבודה להתאמץ באמונה שלמה

בהשגחה פרטית ולהחליט שאפילו בלי עבודתו היה משיג כל זה, ובזה הולך ונמתק עוון הזה.

ולכן אחר שידעת וכתבת שהטבע הוא תנאי מהשי"ת כנ"ל, איך נסתפקת שוב לעבור לפעמים חלילה

על תנאי 'והיה' בשביל מה שיהיה, ועובר תנאי השי"ת ודאי לא יצלח בלי ספק, כי אינו מייחד השם דהוי' אלקים,

ו'האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה' (יומא פה, ב), ועוד, למה לו ניסיונות מצוירות

בעת שיש פעולות מעשיות. וגם איני מבין מהיכא תיתי לחשוב שאין צריך לקבוע את ההשגחה פרטית, וכבר הזהרתי על זה פעמים רבות.

ומה שכתב בעניין המשפט להצטער על המשכה הבשריית, זה ודאי חיוב מוכרח, ואם איש חיל אתה,

אין לך מעשה בכל היום ותמיד לא תמצא בשעת בדיקה איזה כתמים, כלומר שגם אתה עזרת באפס מה לגמר מעשה הזה,

ומכל שכן בשעת כעס וכן בשעת קנאה ובהרגש גאות וכדומה, שכל אלו הם כתמים הבאים מרקמי רעיונות שכוחי ועצם ידי יש בקניני ורכושי.

אולם צריך אומנות גדול שלא ליפול מחמת זה בהתרשלות עבודה, כי לא יוכל להרגיז את היצר הטוב על יצר הרע

ולומר 'אם אין אני לי מי לי' וכדומה, כמו שכתוב (משלי יד, טז) "כסיל מתעבר ובוטח",

אלא כמו שכתבתי בשם הבעש"ט לעיל. וכל הנ"ל הם חוקים קבועים לא יבטלו ח"ו, והם נצחיות.

וצריך להבין בזה, ש'לא מחשבותיו מחשבותינו' (ישעיה נה, ח), ולגבי השי"ת אין כלל ענין ההופכיות במציאות,

וכל זה הוא הערכה כלפי חמשה חושינו. ויש להבין שכל האותיות וצירופים מצדנו מתהוין, ומפי עליון הכל

נכלל בשתי צורות דהיינו בחינת "נייחא" ובחינת "רוגזא" שסובבין בכל מקרי העולם,

כי "נייחא" כוללת המנוחה וכל תענוגיו, וה"רוגזא" כולל כח התנועה וכל רוגזא…

וכל תנועות… חדוש הבריאה שזהו סוד 'יוצר אור ובורא חושך' (ישעיה מה, ז)… …… …