סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

משנת תרצ"ג – למ. ל. פתח תקוה
נוסח השאלה

הנה… איני מתנגד, ואדרבה, מי יתן והי' אשר הב' מאות אלף נפשות שבארץ לא ידאגו יותר אלא לטובתו… צרכי, אכן… אם… עיקר התורה לדאוג בעד אנשים ולא יותר,

למה כל התורה והמחברים התלמוד והפוסקים כמעט שאינם מדברים כלל מזה, וכי כלם הניחו את העיקר ועסקו רק בטפלים.

ולדעתי כל דבריו בדבר ההוא הם בניגוד לכל הדת המקובל בישראל וכמו שנתפשט בינינו, ולדעתי כח הדרוש הזה הוא בנין חדש ושיטה חדשה אשר המציא על דעת עצמו.

כתבתי כמובן רק את דעתי.
נאום מ.ל. פתח תקוה

תשובה:
כנראה שלא עיין כל צרכו בדברי, כי כתבתי רק שהיה תנאי מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך מעת עשיית העגל נתפרדה החבילה,

כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה' ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים,

וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות – ואחר כך בביאת הארץ גם כן לא שקטה זאת,

ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים המצוה העיקרית הזאת. אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל,

התחילו לעסוק בשאר מצוות אף על פי שהניחו את העיקר, כי לא היה להם עצה אחרת.

ואולי על זה כיוונו חז"ל שהקשו על חורבן בית שני שלא הי' שם עבודה זרה והיה בקיאים בתורה ומאי טעמא אחרבה, ואמרו בשביל שנאת חנם.

יכול להיות שהכונה על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה שהוא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).